אז זהו. ישראל איננה המדינה היחידה שלהקות פרשניה וסוקריה נאלצו לבלוע בבושת פנים את התבשילים הדמיוניים שקדחו למען לקוחותיהם, ערב הבחירות הכלליות. עכשיו מסתבר שהקלקלה הזו פקדה גם מעצמת תקשורת כמו ארה"ב.
דונלד טראמפ שכל העולם, דודו ודודתו, התגייסו כנגדו - הביס את
הילרי קלינטון, אהובת רוב אמצעי התקשורת בארה"ב, כמו גם בישראל.
אבל אם בארה"ב ייפתח עתה תהליך נוקב של חשבון נפש מקצועי, באתרי החדשות, בקרב הסוקרים המיומנים ומומחי המודלים החזויים (או ההזויים?), בישראל כבר החלה האצבע המאשימה מופנית לעבר האשם העיקרי. ניחשתם, זה אותו אשם כמו במדינה ה-51 של ארה"ב, ישראל. העם.
העם! כן, העם המטומטם שברוב סכלותו לא היה מסוגל לראות היכן מצוי האור. איך זעקה הכותרת ב
הארץ על קינת התמרורים של
אמיר אורן:
"ארצות הברית בישלה דייסה, העולם יאכל אותה"... ובהמשך, נימק אורן המתוסכל: "אוי לחכמת ההמונים, אם זה מה שהיא מפיקה".
רק אמש עוד חזינו במשלחות המומחים (העשויות מעור פוליטי אחד) ששיגרו ערוצי 2 ו-10 לארה"ב, עורכות עוד בעיצומו של יום הבחירות, מסיבות לכבוד נצחונה של הילרי קלינטון.
ניצן הורוביץ,
ערד ניר ונדב אייל, התחרו ביניהם מי יספר טוב יותר מה מספר האלקטורים שכבר מונחים בכיסה של הילארי.
בעוד שכמה כתבות זניחות הוקדשו לטראמפ, וסיפרו של התוגה המתפשטת במחנהו, באולפן הבחירות של ערוץ 2, על אחד מגגות מנהטן, כבר חילקו את השלל; הרכיבו את הקבינט הצפוי של הגב' קלינטון וניחשו מה בדיוק יעשה בעלה.
באולפן
ערוץ 10 בגבעתיים, דאג ה"פרשן הפוליטי"
רביב דרוקר, חמוש כדרכו בהזדמנויות אלה בחיוך לגלגלני להזכיר לנו את העוינות שסוחבת עימה הנשיאה שבדרך כלפי ראש הממשלה נתניהו, שנוא נפשו של דרוקר. הפרשן בסך-הכל נידב תחזית מדינית על הצפוי למדינת ישראל.
והנה, עוד בטרם גוועו הדי נאום הניצחון של טראמפ במלון הילטון בניו-יורק, וכבר נרשם המהפך האמיתי. ושוב בישראל. יו"ר "
המחנה הציוני" בוז'י הרצוג, מיהר לברך את טראמפ על נצחונו, שאותו הגדיר
"חלק מהצונאמי החברתי שעובר עתה העולם, ושלדעתי יגיע גם לישראל". הבנתם? בינתיים יכול ח"כ הרצוג רק לרכב על אדווה קלה של 13 המנדטים שמנבאים לו הסקרים בישראל. צונאמי זה לא בדיוק, אבל אולי גם בישראל טועים הסקרים, ועדות לכך הם מאות האלפים שהשתתפו בעצרת הזיכרון ל
יצחק רבין ז"ל.
הרצוג כמובן לא היה בודד בתפנית החדה שחלה בעמדתו. אורלי אזולאי, הכתבת הוותיקה של
ידיעות אחרונות בוושינגטון - מעריצה ותיקה של
ברק אובמה, שחיברה עליו ביוגרפיה מפרגנת והשפיעה עליו אשדות של סופרלטיבים מביכים, כשנחתם הסכם הגרעין עם אירן - הייתה כמובן שותפה נאמנה ללהקת הצ'ירלידרס בישראל, שליוותה את מסע הבחירות האמריקני, בלי שתנסה אפילו להסתיר למי נתונה אהדתה הסוחפת.
ופתאום, מהפך, או אם לדייק מה-פח. וכך כתבה אתמול המעריצה המאוכזבת אזולאי בידיעות אחרונות, בפתח מאמר הפרשנות שלה: "דונלד טראמפ הוא הנשיא ה-45 של ארה"ב גם בזכות ההתנהלות הבוטה והתמיכה מאמריקה הלבנה,
אבל בעיקר משום שמולו התייצבה מועמדת מהוססת שלא ידעה לנצח. המסר של קלינטון היה 'מגיע לי'". מוזר, אבל את האבחנות הנוקבות שלה על "המועמדת המהוססת", גילתה הכתבת חדת-העין רק א ח ר י שהסתיים יום הבחירות. עד שנפתחו הקלפיות, הייתה הילרי קלינטון, כוכבת עליונה. זה מזכיר לי, ואני מציין זאת רק כקוריוז משעשע, כיצד הפרשן הפוליטי של מעריב באותם ימים, שלום ירושלמי, פירסם כיצד
שמעון פרס נוהג לנמנם בישיבות הממשלה. לא להיבהל, הוא דאג לפרסם גילוי זה רק אחרי הבחירות.
אבל מה לנו כי נלין על אורלי אזולאי? הרבנית
יונית לוי ("פרס הוא אבי האומה"), השיגה ראיון מעורר קנאה בקרב מתחריה, עם הילרי קלינטון, ששודר בערוץ השני ב-8 בספטמבר. במהלך הראיון - שכצפוי נשא יותר אופי של תשדיר בחירות מטעם סניף הגרופיז הישראלי של המועמדת הדמוקרטית, מאשר ראיון עתונאי נשכני - כינתה קלינטון מחצית מתומכיו של טראמפ בביטוי
"נקלים או מתועבים" (במקור באנגלית: "DEPLORABLES"). מראיינת קצת פחות מתמוגגת מהרבנית לוי, חייבת הייתה לעצור, ולשאול את הגב' קלינטון אם אינה סבורה שהרחיקה לכת כשהשתמשה בביטוי כה מבזה, ובאופן כה גורף. אבל יונית לוי, אולי מפני שהיא רגילה בכך שבישראל יש מי שמכנה את יריביהם הפוליטיים בכינויים כה עולבים וגורפים (הזמרת
אחינועם ניני, למשל, כינתה את מחנה מצביעי הליכוד אחרי ניצחון נתניהו בבחירות 1996
"החצי הרקוב של העם", ואיש בתקשורת לא הזדעזע, כמובן), כלל לא הגיבה. כאילו כלום.
המאלף הוא שרק כאשר פורסמו בארה"ב דבריה אלה של קלינטון, היא נאלצה לפרסם התנצלות. בערוץ 2 שמרו על דממת אלחוט. אבל כבר למדנו, שערוץ 2 הוא ערוץ של "עיתונות חופשית". וכל ביקורת נגדו היא בבחינת "הסתה".
הביטאון הפלשתיני בשפה העברית, הארץ, שהתקשה מאוד להסתיר את אכזבתו המרה מן התוצאות (מהדורה האינטרנטית שלו בשעות הבוקר של יום רביעי נפתחה, בכותרת המרעישה "הלם ותדהמה בהוליווד בעקבות נצחונו של טראמפ". נראה שרק מחמת תקלה, נשמטה כותרת המשנה "גם ברחוב שוקן" (משכן מערכת העיתון - י.ר.).
הפרשן הבכיר של העיתון לענייני ביבי, ממשל וביטחון, אמיר אורן, שחלק מקינתו הבאנו בפתיחה, לא יכול היה להימנע מהתייחסות למושא איבתו הידוע: נתניהו, עם רמז עבה לקונספירציה המדהימה, שרק התקשורת הישנונית בישראל טרם חשפה.
"ברחוב בלפור - גילה שרלוק אורן - יפתחו היום (רביעי) בקבוק נוסף של המשקה המועדף על דרי המעון 'ברוט'... (עוד נושא לחקירה מיידית של המשטרה והאינטרפול!)... התקבלה תפילתו (של נתניהו), בין בפתק בכותל ובין בהעתק אלקטרוני של משאלות
ולדימיר פוטין".
אבל אורן דואג להרגיע אותנו את עצמו ובעיקר את הפלשתינים. "אבל זו שמחת עניים, כי עד להשבעה נותרו חודשיים וחצי, והצרות המקומיות רק עלולות לגאות...ולדחוק את נתניהו להתפטרות, שתכליתה הקדמת הבחירות לכנסת".
אז אפשר להירגע? מצטער, טעיתם. הזיגזג של שרלוק אורן מסתיים בכל זאת בצלילים נוגים: "ימים רעים באים". תזמורת המוקטעה תשמיע את מארש האבל מתוך הסימפוניה השלישית של בטהובן.
