במושגים של פעם העולם נעשה יותר ויותר שמרן, והעיתונות נעשית יותר ויותר ליבראלית. במושגים של המציאות החדשה המתגבשת בעולם, העולם נעשה יותר אחראי, והעיתונות נעשית יותר ויותר מנותקת מהמציאות, היא יותר ויותר ממציאה מציאות שמתאימה לעולם הישן שלה, ומנסה לכלוא את הציבור בתוך המציאות המשובשת הזו.
המציאות החדשה מחייבת מידה מסוימת כללי התגוננות גם בדמוקרטיה, המציאות החדשה מחייבת עוגן בשורשים, בהיסטוריה הלאומית, המציאות החדשה מחייבת כל אדם להכין עצמו לרוצח הלאומני, בד"כ מוסלמי, הנושא את צמד המילים "אללה ואכבר" ומוריד את הגרזן, צמד מלים אשר הוזרם לדמו עוד ברחם אמו, המציאות החדשה בה התגובה לאלימות רצחנית היא במכה ניצחת ולא בהגשת הלחי השנייה.
ויש המתנתקים מהמציאות ונעשים אפאטים לסביבתם, ואחרים מתחילים להשתולל, ולאלה המשתוללים רושמים כדורים מתאימים, והעיתונות, לפחות רובה הגדול, בארץ (בחירות 2015) בבריטניה (ברקזיט) בארה"ב (בחירות 2016) התנתקה מהמציאות אך היא לגמרי לא אפאטית, היא מטיפה לתבוסתנות ולאפאטיות, מאבדת גובה בקצב הסילון, ואז היא מגיבה בהשתוללות, אך אין שום רופא שמוסמך לתת לה כדורים, ולכן היא מתבדרת ומחסלת את עצמה.
העיתונות היא הרשות הרביעית, וכמו כל רשות יש לה כוח אין סופי, אך 3 רשויות השלטון כפופות לתהליכים מאוד מאוד יקרים ומפרכים של ביקורת, והעיתונות אשר בשל קדושת
חופש הביטוי איננה מבוקרת על-ידי שום גוף חיצוני, ואשר גוף הביקורת הפנימי שלה (
מועצת העיתונות) רחוק מאוד לדעתי מביצוע עבודתו נאמנה, הולכת לאיבוד. היא הולכת לאיבוד כאן, היא הולכת לאיבוד בכל העולם, ההכנסות נחתכות, הציבור מצביע ברגלים, הפרסומת עוברת לאינטרנט, ובמקום לעשות חשבון נפש, הם יוצרים אמת וירטואלית שאין קשר בינה ובין המציאות, ועמה יוצאים אל הציבור, כאילו זו האמת.
זה לא עיוורון, זה זדון וקרה פעם אחת מקרה, אחרי קיתונות של ביקורת שמתחה העיתונות על רעייתו של ראש הממשלה, ביקורת אשר כולם יודעים שפוגעת בו מאד, שמבחינתו מדובר במכות לא הוגנות מתחת לחגורה, הוא פתח לשון מאוד מאוד נוקבת ושלח חיצי ביקורת מאוד מאוד ממוקדים לעברה של
אילנה דיין, ומה אומרים ברחוב? אומרים שמגיע לה, אומרים שהיה צריך לעשות זאת הרבה קודם, אומרים שהוא הגבר היחיד בסביבה שלא חושש לפתוח אתם חשבון כי הוא יודע שהוא נקי ואין עליו כלום, ומה כתוב בעיתון? רעידת אדמה, סוף הדמוקרטיה, פאשיזם, מקארתי ומה לא. מנותקים מהמציאות, מיעוט קטן והולך המתנתק מהמציאות, ורואה איך כולם נוטשים אותו ואז הוא מתחיל להשתולל.
במדינת אוטופיה באמת אין מקום לסיר של רפש מידיו של ראש הממשלה לעיתונאית צמרת, אך אנו לא באוטופיה, אנחנו מאוד רחוקים משם, מאוד מאוד רחוקים משם. והעיתונות וסביבתה הפוליטית המצטמצמת והולכת, במקום ללמוד לקח, במוקם לעשות חשבון נפש, פורצת בסדרת יללות "אכלו לי שתו לי"
העיתונות שוכחת שהיא לוחמת על חייה, אך במקום לחלץ עצמה היא מטביעה עצמה, במקום להבין היכן היא טועה, היא נותנת גז למכפילה ומשלשת את הטעויות.
אם רשות מקומית הייתה מגיעה למצב כזה, היו ממנים לה עוד לפני שנים רבות ועדה קרואה, גורם חיצוני ממונה, אשר יציל אותה מפני עצמה, ממשלה המגיעה למצב כל כך עגום כמו העיתונות, מאבדת את תמיכת הכנסת והולכת הביתה, ובניגוד לכל אלה העיתונות ממשיכה להתבשל בתוך המיץ של עצמה, ואין מושיע.
חבל.
