חרף התדמית השלילית שדבקה בו - הצליח
דונלד טראמפ להעפיל לכס השלטון בארה"ב. הוא תואר כמסוכן, כגזען, כבלתי-אמין, כהפכפך, כגס-רוח, וכמי שאין לו שמץ של ניסיון פוליטי, המבוקש כמובן בעמדה הבכירה.
אין זאת כי אם סוד הצלחתו בבחירות לנשיאות נעוץ בכושר המשחק הרב שניחן בו מועמד המפלגה הרפובליקנית, שנודע בעברו ככוכב של ריאליטי. טראמפ, מסתבר, היטיב לאבחן את עקבי האכילס הרבים של השלטון הדמוקרטי ולנצל אותם לתעמולת הנגד שלו. בתוך כך הוא ניגן על נימי האכזבה והייאוש של אמריקנים רבים, שמאסו בשלטון שנראה כרקוב. כישלונותיו הפוליטיים של משטר-אובמה, וההבטחה להפוך את אמריקה לטובה ומוצלחת יותר בעתיד - סייעו, מן הסתם, לטראמפ לנצח.
הניצחון הגורף וחסר התקדים, שבו יש הפעם למפלגה הרפובליקנית רוב ברור, הן בסנט והן בבית הנבחרים, יאפשר לנשיא החדש לנהוג באמריקה ככל שיעלה בכלל על רוחו. בהבדל מאובמה, ייהנה טראמפ מחופש-פעולה מלא, ללא שום תלות, או של עיכוב ביישום משנתו. אם רק ירצה - יוכל להגשים את סיסמתה הנצחית של מפלגתו, שאמריקה נועדה לאמריקנים בלבד.
המומנטום פוספס את חסרונה הבולט של המדיניות הבדלנית הזו ירגישו, מעל לכל, המדינות הזרות, ובכללן כמובן מדינת ישראל. צרכיהן של אלה שוב לא יעמדו בראש מעייניה של אמריקה, ובתור שכאלה הן גם לא ייהנו מסולם העדיפויות האמריקני, שהיה נהוג עד כה.
ולבסוף, אין גם לשכוח את תדמיתה השלילית של
הילרי קלינטון, כמי שהצטיירה בעיני אמריקנים רבים כבלתי-אמינה בחייה הפוליטיים. פרשת האי-מיילים שלה לא הוסיפה לה כבוד במאום, וגם כשנחלצה, בסופו של דבר, מאימת בית הדין - היא פיספסה את ה"מומנטום", כשרבים מן הסתם כבר הצביעו עוד קודם לכן כנגדה.
וחוץ מזה, מרקיז, לא היטיבה עימה כמובן העובדה הפשוטה, שהדברים אמורים בבחירה של אשה. בתור שכזו המשיכה קלינטון את המסורת הנוהגת מכבר בארה"ב, שלפיה אין לבת המין החלש שום סיכוי להפוך בבוא העת לנשיאה.
