עורכיכם הטיבו עמכם בשבועות האחרונים, כששלחו אתכם לסקר את זירת ההתגוששות בארץ החלומות, את השראתה ספג
שמעון פרס, אחד ממופתיכם, מבחרות.
שטתם באוויר מחוף אל חוף ורעננתם אנגלית חורקת, מצוחצחת בגוון אמריקני עדכני, בתקווה שתישמע אותנטית ועסיסית. קצת זייפתם, אבל הקהל המקומי לא נבהל מהמיקרופונים ששלפתם ולא נרתע מהמצלמות שזקרתם לעברו. ואתם... אתם הבנתם בערך כל מילה שלישית בשטף הדיבור המתנגן; זה שיצא מפיותיהם של אנשים מבטיחים באמריקה, שכנראה חשבו אחרת מכם וסברו בטעות שאין פטרונות על דעה ושאפשר לחשוב אחרת ושקיפאון מחשבתי הוא אסון ושנהירה כעדר אחרי אמונות ופרדיגמות ומשפטים-קדומים, שאבד עליהם הכלח, משולה לכלב השב על קיאו, ושאין רשות להטיף ולחנך במדינה-הדמוקרטית.
לשבחכם ייאמר, כי הכנתם כנדרש את שיעורי הבית ונסעתם לשם מוכנים היטב. הדיווח ממטה קלינטון נכתב עלי ידיכם עוד בבית, בהתרגשות מיוחדת, לרגל הניצחון המוחץ של האישה האצילה והתרבותית, שוחרת השלום, הפתיחות והקדמה; ואילו היציאה לשידור "הבהולה" ממטה טראמפ המובס הונחה בכיסכם-האחורי ולוותה באקורדים צורמים סביב האיש האלים, הגס והמכוער, שהביא על עצמו תבוסה צפויה מראש, כשהעז לערער על קו אדיש, עייף וישנוני, נוכח ענקי-טרור, שכבר השתלטו על המזרח-התיכון והטילו אימה על מרכז אירופה.
כבר כשנחתתם על אדמת החלומות, אף שהייתם מנותקים שעות ארוכות מכל מקור מידע, מיהרתם אל קו-השידור לדווח לעם "שלכם" בישראל, כי החשבון הוא פשוט, אבסולוטי, מדויק ומכוייל, ולא ייתכן שמספר עצום של אלקטורים ומדינות, המתייצבים בטבעיות לצד
הילרי קלינטון, יחוללו איזשהו הפתעה לא צפויה של הרגע האחרון.
צדקתם והאמת כולה הייתה לצדכם. גם כל הנתונים. הרי סיקרתם בהצלחה גם את מערכת הבחירות האחרונה בישראל וגם שם קראתם כספר הפתוח בחזיונות נבואה והפכתם מגידי-עתידות, זאת אף שמלאכת החיזוי כבר נחרצה בידי הכוהנת-הגדולה של המערכת הפוליטית בישראל כבלתי-אפשרית. ואתם בשלכם, ממאנים כבני השלוש וממשיכים כבני-התשחורת במרייכם. אתם בעלי הדעה ומכם תצא תורה.
לא הרפיתם גם כנשבו בניו-יורק הרוחות בכיוון ההפוך למגמה שתוארה בתחזית. גם אז לא התביישתם ותהיתם מול המיקרופון "אם זה מזכיר לנו משהו?"... הוספתם, לא בתבונה, כהרגלכם, אם אומנם המתקפה על התקשורת, כאן ושם - היא הדוחפת למעשה קסמים אלקטורלי, בלחישות מסתוריות באנגלית ובעברית.
בהחלט. אינכם לבד, אף שאתם נושאים את הרישום על הפטנט הבינלאומי. לגנוב אותו מכם - זו משימה בלתי אפשרית. גם באמריקה סותמים בתקשורת פיות ומעלים "קשת-דעות", שההבדל ביניהן מתבטא בבת-קול ובקצב-דיבור. גם שם יש דעות נכונות, דוברים מגויסים, המסברים את האוזן, וכוכבים דורכים, הזורחים באולפנים לפי תקן; וכך, על זו הדרך, הם למדו מכם, כי כל השאר הם מגוחכים, ליצנים, ציניקנים, שטחיים, רפי-שכל וקוריוזים, שאינם ראויים להתייחסות. אחרי-ככלות-הכל, אתם הרי דמוקרטים טהורים; וליתר דיוק: יהודים ודמוקרטים.
אלא שנפל דבר. באמריקה בחרו היום אחרת. 54% לפחות מהעם החופשי הבינו, כי הפיטום התקשורתי וההזנה הכפויה בכפית ובצינורות זונדה היא לזרא. היא משמינה, מאביסה ומבאסת.
דונלד טראמפ הולך עם הלפיד הזה ובשם אזרחי המדינות הדמוקרטיות יש להחזיק לו אצבעות. פוליטיקה, אמר היום האיש הלא צפוי, שליבו ופיו שווים (גם בחדרי ההלבשה), היא גועלית ומייסרת. אלא שבתככי פוליטיקה הזאת עליו להאיר מעתה ואילך את הנר, שכבה עם השתלטות אליטות כמעט מכל סוג - אקדמיות, תקשורתיות, כלכליות, משפטיות, צבאיות - המקבלות כסף, הררי כסף, כדי לחשוב בשביל ההמון הדמוקרטי הנבער ולייתרו כאשפתות.
וכאן אצלנו, אחרי עשור של תרדמת, ניעורו תאים מתים במוחו המנוון של
בנימין נתניהו. לבד מהאנגלית אשר בפיו - מעולם לא נקף אצבע כדי לייצג את בוחריו, ואלו מצדם הלכו לקול חלילו אל מצולות-ים.
האיש של הפקרת דרום ישראל וגירוש חלוצים משדות מוריקים (2005), הרים זה מכבר גם את דגל "שתי המדינות" של אובמה וקרי ומרקל והולנד; הוא הוא קורא-הדרור הגדול בהיסטוריה למרטשי הורים על ילדיהם בפיצה סבארו, בקפה הלל ובמסעדת מצה ומקסים.
עתה, המנהיג ההפכפך, אבי מלחמת "הפסקות-האש" ("צוק איתן"), לוחם בכם לכאורה, עיתונאי ישראל, אחרי שהבטיח לכם בשיחות אינטימיות (שהפעימו את חלקכם), כי אין לו כוונה לנגוע לרעה באליטיזם התקשורתי.
אל דאגה, עיתונאי ישראל! בנימין נתניהו, במיוחד אחרי מות אביו, הוא בשר מבשרכם. אלא שמפעם לפעם הוא זקוק לשמר את קשר עם בוחריו ולנער מכם את האבק. אל תיקחו את זה אישית. זו פוליטיקה והוא באמת לא מתכוון.
תנוח דעתכם: שמורת-הטבע שלכם תישמר וכך תוסיפו ליהנות מחופש ללא מצרים - בדומה לכל אליטה אחרת בישראל, במיוחד זו המשפטית - לסנן את האמת, לתעתע, לתעדף, להפלות, להטיף, להצליף, לברוא, לייצר, לגייס ולחנך מחדש.
ואילו לנו, אזרחי העולם החופשי, לא אבדה התקווה לחיות בעולם של מידע זורם ואפשרויות ביטוי: מאמריקה של טראמפ, פורץ-הדרך הגאה והנחוש, תגיח החרות.
בינתיים, עיתונאי ישראל, עלו בבהילות על המטוסים ובואו הביתה. הברנז'ה אבלה וחפוית-ראש. משהו משתבש פעם אחר פעם. הם זקוקים נואשות לתמיכתכם. אנא אל תתעכבו יותר!
