האם התהפכו היוצרות? האם השמאל והשמאל הקיצוני ששים פתאום אלי קרב? האם ה"ליברלים" עוברים לטרמינולוגיה של אקדחים? זה התחיל עם נשיאת בית המשפט העליון עם האקדח שהניחה לכאורה שרת המשפטים על שולחנה וזה ממשיך עם הפרופסור שטרנהל בעיתון הארץ והכותרת "הקרב על בית המשפט, כניעה אינה אופציה".
ומהי כן אופציה? תמות נפשי עם הפלישתים? מלחמת אחים? מהי כן אופציה? טנקים מול בניין הכנסת? טרקטורים על בית המשפט העליון?
רבבק,
כבוד הנשיאה וכבוד הפרופסור, כאן אפרים, לא שר, לא בטיח ולא נעליים, כאן אפרים, מלמטה, נמוך, הרבה יותר נמוך, הרבה הרבה יותר נמוך, לא מהעליתה, מהתחתיתה, תשפילו, תשפילו, יותר נמוך, לא פוליטיקאי, לא רואה גרוש מהמדינה, רק משלם, מבסוט מהחיים, רוצה להיות יהודי במדינת היהודים ומוכן לשלם מחיר גבוה מאוד לשם כך, אז דחילקום אל תביאו עוד מלחמה, יש כבר אחת והיא די מספיקה.
את האקדחים והקרבות תשאירו בשביל הרוצחים הנקלים שרוצים אותנו בים.
אצלנו, בעם היהודי, אחים לא קמים על אחיהם, למעט קומץ מופרעים אשר אני משוכנע ששניכם לא מנויים על אותו קומץ. אחים קמים על אחיהם ואחיותיהם בסוריה, בעירק, כאן זה לא עובר וזה לא יעבור, ואתם מתבטאים כאילו זהו משוש חייכם.
מה זה הדבר הזה? מה פשר כל ההתבטאויות האלה? המדינה היא לא רק שלכם, לא ירשתם אותה מאף אחד, היא שלנו, של היהודים, של כל היהודים.
מילא הייתם פוליטיקאים המזמרים את זמרת הברבור שלהם, עולם הולך ונעלם, כמי ח"כ מרגלית שביקש שהמדינה תוחזר אליו, אין לו ברירה, החלופות אצלו הן למות (פוליטית) או לחדול (פוליטית) ולא טעיתי בחלופות הוא פוליטיקאי נואש אשר מדבר כמו פוליטיקאי נואש, ואין דנים פוליטקאי בשעת ייאושו.
אבל אתם לא פוליטיקאים, אם אתם נואשים אז לכו הביתה, או לכו לרופא, ייאוש זו לא מה שנחוץ לנו כעת לא בבית המשפט, לא באקדמיה, נחוצים לנו דעות מרובות, נחוץ לנו סיעור מוחות, נחוץ לנו איזון ושיקול דעת בקבלת ההחלטות, ונכון, יש אזורים מאוד לא מאוזנים, אשר יצאו מאיזון לאורך שנים בשקט בשקט, ופרצו בסערה לחיינו עם מהפכה רבתי במערכת המשפט שלנו, ומהפכות מן הסוג הזה יש בהן טוב ויש בהן רע, אך הן חייבות איזון, הן חייבות תיקון, התיקונים האלה לא בוצעו במשך כל השנים עד היום, והממשלה הנוכחית נחושה לאזן ולתקן, ובעתיד יהיה יותר ויותר קשה לתקן, בגלל הבדיקות הגנטיות האדיאולוגיות שאתם עושים למועמדי השפיטה, ה-SORTING המחייב שכל השופטים, במיוחד העליונים שבהם יהיו מאותו שטנץ, וזה לא מתאים לי חברים, עזבו אותי מנתניהו ומשקד הם פוליטיקאים, אני לא, לי זה לא מתאים, ואני כפי שאתם זוכים ודאי שמי אפרים, מהתחתיתא, מעמקי התחתיתא, לא פוליטיקאי ולא נעליים, אני רוצה לעבוד אתכם ביחד על-מנת לאזן ולמזער את הנזקים שנגרמו במשך השנים עקב מהפכה שלא תוקנה מאז נוזמה למעט מספר תיקונים טרמינולוגיים של מחולל המהפכה, וזאת כאשר הבין שכמה ממושגיה הם פתטיים, ושמים לצחוק את כל הרעיון (אמירה כמו "האדם הנאור" שהוחלפה ב"אדם הסביר" – מבלי לשנות את מהותה במאום).
נרדמתי בשמירה אין כאן מלחמה, ואיש לא שולף אקדחים רק לשונכם המראה חששות לסימני מחלה מתקדמת, היא זו הממציאה את המלחמה, ואולי הבעיה הרבה יותר עמוקה והיא לא רק בלשון אלא עמוק בראש, אז אנא טפלו בעצמם, אל תכריזו עלי מלחמה, אני אוהב אתכם, אתם חלק ממני, הלכתי לקראתכם צעדי ענק לאורך השנים, ואז נרדמתי בשמירה ואז אתם משכתם את כל השמיכה, עכשיו התעוררתי, אני לא מבקש לקחת הכול לאחור, הרבה ממה שעשיתם היה טוב, אבל אנו חייבים לאזן, הלכתם רחוק מידי, ואני מבקש מכם שיתוף פעולה על-מנת לאזן.
ואם לא תשתפו פעולה, אז לא תהיה מלחמה ולא יהיה צורך באקדחים, לא כניעות ולא בטיח, אלא אם אתם תשלפו, מפלגתי היא בשלטון כבר זמן רב, עד היום לא ניצלה את הסמכות השלטונית שבידיה על-מנת לערוך רפורמות מן הסוג הנדרש בתחום המשפט, וכעת היא נחושה לעשות כן.
יש לכם במה לוויכוח, אתם יכולים להתגייס לפוליטיקה ולנסות לשלוט, אבל חלילה לנו מלשלוף אקדחים, אוי לנו אם תהפכו את הוויכוח הלגיטימי לקרב של תבוסה הוא של הכנעה.
אפשר להפגין, אפשר למחות, אפשר להתארגן פוליטית (אני מניח שלשופטים פעילים אסור לקחת חלק בהתארגנויות פוליטיות), יש המון המון מה לעשות על-מנת להשפיע בדמוקרטיה, ולעתים קל יותר להשפיע ממסדרונות השלטון, לעתים קל יותר להשפיע מבחוץ אך השפעה עם אקדח לרקה, איננה השפעה, אקדח לרקה הוא פשוטו כמשמעו סחיטה מן הסוג הבזוי והנאלח ביותר, ואני משוכנע שבמשנה שיקול דעת, אתם תהפכו דיסקט, תעברו לטרמינולוגיה ולמעש המתאימים לחבר בני אדם, במקום הטרמינולוגיה הקיימת שאינה מתאימה כלל לחיים הציבוריים שלנו, ואף לא לחיים של חיות טרף.
