מי שעדיין מאמין לתומו שחשיפת החומרים החסויים הצפויה עשויה לשפוך סוף-סוף אור על תעלומת היעלמם של ילדי תימן בזמנם - ככל הנראה יתבדה במהרה. ללא צל של ספק, זו בהחלט בשורת-איוב מאכזבת לאותן משפחות הנוגעות בדבר. אלא שבכורח המציאות המרה מסתבר בעליל שאת מה שנעשה - ככל הנראה לא ניתן להשיב.
שלוש ועדת החקירה, שמונו בשעתן בנושא הכאוב, לא הצליחו עד עצם היום, למצוא את המוצא מן הסבך הפתלתל, זולת קביעתן שמאות הילדים שנעלמו להורים יוצאי תימן - מתו ממחלה, וכי גורלם של כמה עשרות אחרים נותר עלום. עם זאת הן טרחו להבהיר שלא נמצאו עדויות לחטיפה מאורגנת וממוסדת של הילדים בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
צנזורה מוקפדת החומרים החסויים נגנזו, אומנם, במקור לעשרות בשנים, אך בעקבות הלחץ הציבורי שהופעל בקייץ האחרון- מאשרת עכשיו הממשלה את חשיפתם באמצעות ארכון המדינה, אם כי רק לאחר צנזורה מוקפדת, שבה יימחקו כל אותם פרטים אישיים הנוגעים לפרשה, או כאלה הקשורים בצנעת הפרט.
אלא שמסתבר שגם בחשיפה המצונזרת הזו לא ניתן יהיה ללמוד ממנה מיהם, באמת, האחראים לפרשה האומללה. אחרי ככלות הכל יש לזכור שאנשים שהיו רלוונטיים באותם ימים סוערים ונמהרים, ושעדיין חיים עימנו כיום, מצויים בעשור התשיעי לחייהם, וזיכרונם מן הסתם איננו צלול. בכל מקרה - איש מהם לא הודה עד היום שהיה בכלל שותף למעשה הנפשע, מה גם שרבים אחרים כבר פסו מן העולם.
ללא עקבות ובאשר לחומר החסוי בעצמו, אין להכחיד שהוא אוצר בתוכו חומר רגיש וקשה לעיכול. כך או אחרת, ברור למדי שלא ניתן יהיה למצוא בו את "האקדח המעשן" בפרשה, וממילא גם מובן שלא יימצאו בו עקבות שיובילו אל מי שעלולים להיות אלה שנתנו את ההוראה, אם ניתנה.
בלית ברירה נגזר, ככל הנראה, להשלים עם העובדה המרה שהעסק הוא בעצם אבוד, וכי המדינה תחזור, בעצם, למצב הקודם, שבו לא נמצאו בחקירות הקודמות עובדות ברורות לחטיפה מאורגנת של הילדים, וגורלם ייוותר מן הסתם גם להבא כשהוא לוט בערפל.
