בית-חולים שניידר הוא אות ודוגמה למימוש חזון ולראייה של העתיד, האמונה בישראל והרצון לקדם את רמת הרפואה בישראל. בית-החולים הוקם לפני 25 שנה והוא חגג את חצי היובל הזה ברוב עם בנוכחות שר הבריאות, ראשי הכללית ומשרד הבריאות.
משפחת שניידר שתרמה את הכסף להקמתו דרך זה שהיא התחייבה על הסכום ונתנה את רובו, אולם היו שותפים להם עוד תורמים מכובדים. עברה בהתחלה מסכת יסורים בחזרה על הפתחים. כי זאת יש לדעת ב-1991 כאשר הוקם בית-החולים לילדים הוא היה הראשון בארץ, היו מחלקות ילדים במרבית בתי-החולים הציבוריים, אולם הם זכו לאותו יחס כמו מחלקות אחרות.
באותו זמן חשבו שבית-החולים הזה יהיה כמו פיל לבן שלא ינצלו את מלוא היכולת שלו, ואז כל ההשקעה או מרביתה, השקעה שלא לצורך. ראשית, הם פנו למשרד הבריאות שניסה להציע זאת למספר בתי-חולים ציבוריים באזור המרכז, אולם הם סירבו, ואז הופנה שניידר למנכ"ל קופת-החולים דאז, נחום פסה ז"ל וזה כמעט ללא התלבטות נתן את האוקיי לפרויקט.
בזה לא תם הסיפור. שניידר ליווה את הפרויקט מתחילתו ולא הרפה, הוא הביא דגם של בית-חולים כזה בניו-יורק ואמר - כך אני רוצה. מהרגע הראשון שאף ורצה שהכל יהיה שם. מכשירי CT, MRI. הוא הקים מחלקות של השתלת מח עצם, מחלקות אשפוז מותאמות לילדים. על-ידו הוביל את הפרויקט פרופ' תאל דנון שהיה קצין רפואה ראשי, וידע לנווט את הפרויקט ביד נאמנה ובטוחה ולאחר הקמתו אף ניהל אותו עד 1997.
היה לי הכבוד ללוות זאת ולעזור להקמת בית-החולים וניהולו, כאשר שימשתי באותו הזמן כמנהל האדמיניסטרטיבי של בית-החולים בילינסון, זה לא היה קל כי בית-חולים בילינסון רצה את בית-החולים לילדים תחתיו, אולם שניידר עמד על דעתו כי הוא יהיה עצמאי לחלוטין.
ואכן לאחר 25 שנה של קיומו, איש לא מערער על הלגיטימיות שלו. בתי-החולים האחרים הלכו בעקבותיו והקימו בתי-חולים לילדים, כמו דנה באיכילוב וספרא בשיבא, אלא שבית-החולים שניידר מהווה את הכוכב הנוצץ במסגרת זו, ולפי חזונו של שניידר, מגיעים אליו מכל הארץ, כל האוכלוסיות ואף ממדינות ערב, שלא לדבר על רצועת עזה ויהודה ושומרון. יישר כח.
בימים אלו החלו בבניית אגף נוסף בעל אותו פוטנציאל אשפוז כמו בבית-החולים הקיים. מובן שיכניסו שם את מיטב החידושים של הרפואה, והטיפול יעלה שלב אם לא כמה, והשירות הטוב ימשיך להיות אבן דרך בהתפתחותו של בית-החולים.