כבר יותר משני עשורים אני כל פעם מתעורר לאותה פרשת שרה.
שרה נתניהו. לא, אין לי שום טענות כלפי
אילנה דיין: זכותה לעסוק בכול נושא שהיא חושבת לחשוב, לנקוט צד שתואם את עמדותיה, לבחור טון ונימה. אני תוהה: איפה היו במשך אותם השנים פרשות אחרות. פרשת לאה (רבין), עליזה (אולמרט), סוניה (פרס), פרשת נפתלי (שפיצר-לבני)?
אולי אין על מה לכתוב? לא נכון. למשל,
דן שילון סיפר בזמנו, שכשלגברת הראשונה לאה רבין נודע (מאיזה מקורות, מעניין?) שהוא מזמין ל'מעגל' המפורסם שלו את ראש האופוזיציה דאז
בנימין נתניהו, הוא התקשרה אליו וצרחה: 'אתה עוד תגרום לכך ש(ניבול פה) נתניהו יהיה ראש ה
ממשלה!' את הדברים דן שילון פרסם כשהגברת הייתה עוד בקרבנו. ההכחשה לא הגיעה.
מעניין, מה היה קורה לו היינו שומעים ששרה נתניהו התקשרה למישהו מהעיתונאים הבכירים וצרחה עליהם ונבלה את פיה כלפי היריבים הפוליטיים של בעלה?
קראתי פעם אצל עיתונאי רציני, שגברת לאה רבין לא סלחה ל
אהרן ברק שהוא ביותו היועץ המשפטי לממשלה סירב לדרישתה לסגור מיד את פרשת החשבון הזר שלה ובכך הביא להתפטרותו של בעלה ממועמדות לראשות הממשלה. מה? לאישה הזאת יש דעה איך צריך לפעול ראש מערך התביעה בעניין עבירה על החוק לכאורה?
מותר לפרגן בקדנציה הראשונה של נתניהו היו המון פרסומים ביקורתיים על אישתו. בתור עולה חדש חשבתי שזה בסדר: תפקידה של העיתונות, כלבת השמירה של הדמוקרטיה, לנבוח על בעלי השלטון ועל קרובי משפחתו. והתפלאתי לגמרי, כאשר אחרי היבחרותו לשלטון של
אהוד ברק כתבי העת התמלאו בדיווחים ומאמרים המשבחים את הגברת הראשונה החדשה. כלב השמירה פתאום הפך לפודל המקשקש בזנבו. בשבועון נשי אחד הכותרת של המאמר המחמיא ביותר היתה: 'גבירתי הנאווה'. בסדר, שבועון נשי, מותר לפרגן. אבל כעבור שבוע קראתי בעיתון של המדינה דיווח חדשותי על מקרה נפלא: נאווה ברק זימנה אליה את ראש לשכתו של בעלה ואמרה לו: 'תודה שדאגת למכונית מיוחדת עבורי שלקחה אותי משדה התעופה הביתה שעה שאהוד בגלל אילוצי הלו"ז היה חייב לנסוע לישיבה דחופה בירושלים'. הדיווח הסתיים באמירה עוקצנית: 'לא כמו אצל שרה נתניהו'. אישה למופת, נאווה ברק, נכון? לא היו פרסומים לא מחמיאים עליה לא לפני הדיווח, לא אחרי. בעיתון בשפה הרוסית 'ווסטי', בו אז עבדתי, פרסמתי מאמר סאטירי על התרפסותם של הכתבים.
את העיסוק האובססיבי ביחסים בין ראש הממשלה לרעייתו מצדיקים בטענה שהם (היחסים) משפיעים על ענייני המדינה. מקבל. אבל למה לא נזכרו את הכלל בתקופת ברק? האם הכול היה כ"כ טוב ובסדר ביחסים שלהם? למה איש לא ניבאה שהם יתגרשו מיד אחרי שאהוד ברק יסולק מראשות הממשלה? מה הייתה האווירה במשפחה אז? תרמה לניהול ענייני המדינה? נזקה?
לא נכנסים לחיים הפרטיים? למה הכלל לא עובד כלפי שרה נתניהו?
למה התחקירנים לא חקרו מה קורה בין בני הזוג אולמרט? עליזה הייתה מתרחקת מעייני המצלמות ומיקרופונים? לא נכון. במו אוזניי שמעתי אותה מספרת על התחביבים והעבודה שלה. אולי ליחסים האלה בכל זאת הייתה איזושהי השפעה על הסוף המר של מר אולמרט? לא יודעים. למה כלב השמירה שוב נרדם? מה היו טיב היחסים המוזרים ביותר בין שמעון וסוניה פרס? האם יש בהיסטוריה של מדינות חופשיות מקרה בו רעיית הנשיא מסרבת לעבור למעון הרשמי בניגוד לרצונו של בעלה?
כן, היו פה ושם פרסומים על התנהגותן של הגברות (אחרת מאיפה אני יודע כל זה) אבל הווליום, הפולו אפ, המרכיב המכריע - איפה כל זה?
שרה נתניהו - היא אישה יוצאת מן הכלל במובן השלילי? משום מה יש לי תחושה שלו ראש הממשלה היה נשוי לאישה מושלמת כמו
בר רפאלי - גם אותה היו מציירים עבורנו כמפלצת.
קוקיית הלילה שוב, אני מכיר בזכותה של אילנה דיין לחקור, לכתוב ולטעון מה שהיא חושבת לנכון. למרות שמבחינתי התחקיר האחרון שלה הוא ברמה נמוכה בהרבה ממעמדה בתקשורת הישראלית. שיבושם לה. לא כל אחד מסוגל לחקור כמו
יואב יצחק. שאלה אחרת מדאיגה אותי: איפה מסתתרת בארץ התחקירנית דיינה אילן, שהייתה חייבת לחקור את לאה, סוניה, עליזה, נפתלי?
למען האמת יש סימנים שדיינה אילן מסתתרת עמוק בליבה של אילנה דיין. לפני זמן מה דיינה אילן קמה ועשתה תחקיר על פעיל השמאל אשר מסר לרוצחים את השמות של הפלשתינים שמוכרים בתים ומגרשים שלהם ליהודים. הציצה לרגע, קיבלה על הראש - ונחבאה בחזרה. לא ביקשה עזרה מעמיתיה הקולניים. כדי למרוק על חטאה יצאה בתחקיר על אותה שרה.
אין לי דבר נגד לאה, נאווה, עליזה, סוניה. אני יודע שבכל הזמנים נשות משפיעות על בעליהם - לא משנה, באיפה תפקיד הם נמצאים. אני בעצמי תמיד מתייעץ עם אשת חיקי. יש פתגם רוסי: קוקית לילה תמיד מתגברת על הקוקייה של אור היום. כדי שההשפעה לא תצא מהפרופורציות הטבעיות, התקשורת ממלאת את תפקידה. זה בסדר. אבל למה זה עובד רק לצד אחד?
התופעה של תחקירנות בררנית היא לא ישראלית גרידא. הרי מה קורה אצל החברים שלנו בארה"ב: כול אלה שכבר יורדים על חייה של מלניה טראמפ, שמונה שנים פרסמו רק דברי שבח על מישל אובמה. אבל האם הכול שם היה דבש? אין מילה ביקורתית עליה? אז מדוע לפני שבוע
ברק אובמה השיב לשאלת כתבת שמישל לעולם לא תרוץ לנשיאות? למה? היא מוכשרת, משכילה, ייצוגית, עם דעות נאורות, עם ניסיון בבית הלבן ליד בעלה. הרי לא חושדים את ברק אובמה בשוביניזם פרימיטיבי. אולי הוא יודע על אישיותה של מישל משהו, שלא יודעים - או לא רוצים לדעת - התחקירנים האמריקנים? ואם כן יש דברים בגו - איך זה השפיע שמונה שנים על ההחלטות שיצאו מהבית החשוב ביותר בתבל?
אני מאמין שבאחד הימים יהיה לנו ראש ממשלה אחר. כיצד התחקירנים יטפלו באישתו? אני יודע את התשובה: זה יהיה תלוי בשיוך הפוליטי של בעלה. חד-משמעי .
