בשבוע האחרון ישראל עשתה עוד צעד משמעותי לקראת שקיעתה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעזרתם האדיבה של פוליטיקאים חסרי בושה, הסובלים משיכרון כוח המעביר אותם על דעתם, ישראל מתפוררת ומשילה מעצמה את הרקמה הדקה מאוד של אחדות שאפיינה אותה מאז כינונה. אין כמעט ערכים אוניברסליים שלא נרמסו ברגל גסה. אין עקרונות משותפים. ישנה פוליטיקה של שנאה, של שחיתות נוראה, של הקצנה הולכת ומתרחבת, של שיסוי אלה באלה. ישראל 2016 כאילו אמצה את הדרוויניזם החברתי המקדש מלחמת ברירה בה החזקים ישרדו והחלשים או המוקצים ייעלמו. אין יותר כללים במלחמה הזו, וכל כלי נשק, גם הבלתי קונבנציונלי, מותר בהחלט. העיקר לקעקע את ה"אויב", את האחר.
עמונה או "חוק האסדרה" (לא הסדרה, כפי שכתבה שרה המשפטים בקונטרס כאילו מדעי מלפני כמה שבועות), הוא מקרה קלאסי של אובדן חושים, שכרון חושים, טיפשות אין קץ, ויותר מכל, ציניות פוליטית שמזמן לא הגיעה לשיאים כאלה במחוזותינו. מי שהביא את הכליה הזו על עמונה זו הם אלה אשר התעלמו מכל הוראות הצבא, המדינה, ואפילו של חלק מהנהגת יש"ע, אשר הזהירו את המתיישבים בעמונה לבל יעשו טעות שתעלה להם בעוגמת נפש גדולה. כל ההזהרות לא הועילו. לא בג"ץ חרץ את גורל עמונה אלא מוסדות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ראש הממשלה שבקולו בפני מצלמות הטלוויזיה טען שאין כל דרך להכשיר את עמונה, בנט שקד שבעבור טענו שמעשה עמונה בלתי סביר. לא שמאלנים משוקצים קבעו שעמונה הוא ישוב בלתי חוקי בעליל, אפילו בעיני אלה ההולכים לקולא בפרשנות החוק. וכך בתיאור החטא הקדמון כפי שבא ליד ביטוי בהחלטת בית המשפט: "היישוב עמונה הוקם על קרקעות מוסדרות בבעלות פרטית פלשתינית ללא היתרי בנייה כדין. על כן נקטה המדינה בהליכי פיקוח כלפי הבינוי במקום, לרבות הוצאת צווי הפסקת עבודה והריסה. לאחר שצווי ההריסה לא מומשו בפועל, הוגשה בשנת 2005 עתירה שבה התבקש בית המשפט להורות למדינה לפעול לפינויים של תשעה מבני קבע ביישוב שהוקמו שלא כדין.
העתירה האמורה נמחקה לאור הצהרת המדינה על כוונתה לממש את צווי ההריסה שהוצאו לתשעת המבנים (בג"ץ 05/6357 תנועת "
שלום עכשיו" - ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון (2006.1.18.((עתירה מטעם המחזיקים במבנים אלה למניעת הריסתם ועתירה נוספת מטעם המועצה האזורית מטה בנימין לבצע את הפינוי באופן עצמי - נדחו (בג"ץ 06/851 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון ((2006.1.29בג"ץ 06/1019 המועצה האזורית מטה בנימין נ' ממלא-מקום ראש הממשלה(2006.2.1) להלן: עניין עמונה הראשון)).
צווי ההריסה שהוצאו ביחס לתשעת המבנים מומשו לבסוף על-ידי הרשות המבצעת" לאחר שבית המשפט אישר אורכה ועוד אורכה, כבקשת המדינה קרי הממשלה, שוב פנתה המדינה לבקש עוד ארוכה של שבעה חודשים. כל מי שמבקש לדעת האת האמת לגבי עמדת ראש הממשלה והשרים לגבי עמונה, חייב לקורא את השורות שלהן לגבי התנהלות הממשלה: "לטענת המדינה, ישנם טעמים כבדי משקל המצדיקים להורות על הארכת התקופה עליה הורה בית המשפט, וזאת למשך שבעה חודשים נוספים (דהיינו עד סוף חודש יולי 2017. (טענתה העיקרית היא, כי יש לתת לה זמן נוסף לצורך העמדת חלופות מגורים לתושבי עמונה, בתקווה כי יהיה בכוחן למנוע או למצער להפחית את ההתנגדות לפינוי. כפי שציינה המדינה, בשלב זה עומדים שני אתרים חלופיים על הפרק - אתר "שבות-רחל מזרח" ואתר "עמונה צפון" - עליהם יפורט בהמשך.
המדינה הדגישה כי איתור מיקום חלופי ליישוב הוא הטעם היחיד העומד ביסוד בקשתה. אין מדובר לטענתה בבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין לצורך הכשרתו של היישוב במיקומו הנוכחי. המדינה ציינה אומנם כי ועדת שרים לענייני חקיקה דנה לאחרונה בהצעת חוק ההסדרה, התשע"ו-2016, פ/20/3127) שצורפה כמש/2 (המבקשת לאפשר את הפקעתן של קרקעות פרטיות עליהן הוקמו יישובים באזור יהודה ושומרון. אולם, היא הבהירה כי היועץ המשפטי לממשלה חיווה דעתו כי יש מניעה משפטית מלקדם את הצעת החוק, ומכל מקום בקשתה להארכת מועד נסמכה כאמור על טעמים אחרים. אנו נבהיר, מצדנו, כי איננו מביעים כל עמדה בעניין הצעת החוק ואף לא על עיתוי קידומה. הכרעתנו אינה מושפעת מעניין זה".
לאחר שליברמן מונה לשר ביטחון וגיבושה של תוכנית חלופית לעמונה, הגישה המדינה תצהיר לבית המשפט וזו לשונו:
"המדינה ציינה עם זאת כי תושבי עמונה מתנגדים להעתקתם למקום אחר, ובפרט לאתר שבות-רחל מזרח. היא אף צירפה מכתבים מהתקופה שקדמה להגשת הבקשה המעידים על כך (מכתביהם של רב היישוב עמונה, יו"ר מזכירות עמונה ויו"ר מטה המאבק מיום 2016.10.25 ומיום 2016.10.30, מש/6 מכתבם של המשיבים 51 .(8/מש, 27.10.2016 מיום 50-33 המשיבים של מכתבם; 7/מש, 26.10.2016 מיום 69 חרף התנגדות התושבים, המדינה סבורה כי שבות-רחל מזרח היא חלופה ראויה. מעבר לכך, לטענתה,
יש להניח כי התנגדותם של התושבים למעבר כזה, במסגרתו הם יעברו כקהילה שלמה לשכונת מגורים בנויה ומסודרת, תהא פחותה משמעותית מההתנגדות שתהא למעבר למיקום זמני, וזאת חרף האמור במכתביהם. לדבריה "היסוד לכך מצוי בין היתר בדברים שאמרו בעבר גורמים בכירים שונים בהנהגת ההתיישבות". הדברים ברורים כשמש. מה שהממשלה עושה כעת זה לבזות את עצמה. את אשר ראש הממשלה והשרים שלו בישלו לגבי עמונה הם רוצים להאכיל את הציבור באמצעות בג"ץ. זו בושה וחרפה שאין לה אח ורע. אלא שהפוליטיקאים הבינו היטב שבאמצעות הסתה כנגד בג"ץ מלאכתם תצלח. והאמת היא שהפוליטיקאים לא ממש טעו.
פרשת הצוללת אינני רוצה להאמין שראש הממשלה מעורב בשחיתות כה נוראה בפרשה הצוללות. אין לי מושג אם בכלל הייתה שחיתות או הפרה בוטה של כללי האתיקה והמשפט. האינטרס עליון של ראש הממשלה צריך להיות ניקוי השולחן. אין כל דרך אחרת אלא להורות על בדיקה מעמיקה של מה שקרה למען הטוהר האישי והציבורי. הכפשות, הטלת עלבונות, הכחשות, לא יסייעו. רק חקירה מהירה ובלתי תלויה תוכל לסתור את ההשערות למעשים בלתי חוקיים או בלתי מוסריים. ועוד משפט אחד: זכותו של הדרג המדיני ואף חובתו לקבוע איך ייראה הצבא בעוד מספר שנים כדי שיוכל למלא את המשימות על-פי מיטב הבנתו של הדרג המדיני. לא הצבא צריך לקבוע במה הוא יצטייד ומהן המטרות ארוכות הטווח. זו פררוגטיבה של הממשלה. הרצון של הממשלה לרכוש עוד צוללות לגיטימי לחלוטין. אלא שמכל הדיווחים משתמע שהליך קבלת ההחלטות היה פגום או מושפע משיקולים זרים. בדיוק זאת יש לבדוק ובמהירות. עננה כבדה של קשר הון-שלטון-נפוטיזם אינה תורמת לביטחון ישראל ולא לאמון הציבור במנהיגיו.
עברנו עוד שבוע רווי אירועים מדאיגים מאוד המצטרפים לניסיונות חוזרים ונשנים של פוליטיקאים, שרים או ח"כים לקעקע את יסודות החוקתיים של ישראל ולהפוך אותה למדינה מצורעת בזירה הבינלאומית. למרבה הפלא, ליברמן לא טעה הפעם בהתבטאויותיו לגבי הצורך החיוני לא להפתיע את הנשיא החדש בארה"ב, לא את אובמה, ולא את הקהילה הבינלאומית. קריאתו הבלתי נשכחת של יגאל הורוביץ, משוגעים, רדו מהגגות, רלוונטית מתמיד.
