א. עילגים התקשורת - ולא רק היא - המציאה שם חדש למינהל המחקר חקלאי בבית-דגן. הם קוראים לו "המכון הוולקני".
הפלא ופלא - אין למכון כל קשר לפעילות געשנית, ושמו בישראל - "מרכז וולקני" - על-שמו של יצחק-אביגדור אלעזרי-ווּלקני (וילקינסקי), סופר, אגרונום ובוטנאי, שעלה ארצה בשנת 1908, והיה היועץ החקלאי של המשרד הארצישראלי ומנהל המחלקה החקלאית שלו. בשנת 1921 ייסד מרכז למחקר חקלאי, שהיה הגרעין למרכז וולקני דהיום. בשנת 1942 הקים את הגרעין, שממנו צמחה הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, והיה בה פרופסור לכלכלה חקלאית ודיקן הפקולטה לכלכלה חקלאית עד יום מותו בשנת 1955.
על-שמו, כאמור, המרכז למחקר חקלאי בבית-דגן וגם המושב בית אלעזרי בשפלה.
כתבי הספורט של
קול ישראל ופרשני הכדורגל (סליחה, שלא טרחתי לרשום את שמות העילגים) המציאו מדינה חדשה באירופה - מֶקֶדוניה שמה, שלפעמים הוסבה למֶקָדוניה. באטלס מופיעה מאקדוניה, שעד היום אינה מוכרת על-ידי יוון.
ב. קיצור כשהתגייסתי לשירות חובה, אמרו שאשרת 26 חודש - למרות שחוק שירות ביטחון מכתיב שירות של 30 חודש. כשנתיים לפני שהתגייסתי, קיצרו את השירות. בני שנתוני ובני שני השנתונים שקדמו לנו, קיוו ליהנות משירות מקוצר. כשפרצה מלחמת ששת הימים, ביטלו את קיצור השירות.
במלחמת ההתשה הוסיפו לנו שישה חודשי שירות. אפילו שילמו לנו על החודשים הללו תשלום מגוחך, שהיה גבוה בהרבה מהמשכורת הצבאית. רק שנתון אחד שירת 26 חודש. כלומר, התגייסתי ל-26 חודש, ושירתי (אחרי שתי הארכות ושתי מלחמות) 36 חודש פחות יומיים.
באמצע 1973 החליטו לקצר את השירות, ופרצה מלחמת יום הכיפורים, וגנזה את הרעיון.
לא מזמן קיצרו את שירות החובה של גברים בארבעה חודשים, בעקבות המלצת ועדת (איילת) שקד, וזה חל על המתגייסים משנת 2015. כלומר, יורגש בצבא החל משנת 2018.
בטרם עיכל הצבא את הקיצור הזה, אכף עליו משרד האוצר - במסגרת חוק ההסדרים - קיצור נוסף בשירות החובה של גברים ל-30 חודש. בינתיים, היה דיון חפוז על כך בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. נראה, כי כל הצדדים עוד לא נערכו לקיצור השירות, למרות שעוד מעט ייכנס חוק ההסדרים לתוקפו.
המאמינים במיסטיקה יגידו, שקיצור השירות מזמֵן לנו ח"ו מלחמה.
דבר אחר, הדיון על קיצור השירות חושף בעיה יסודית ביחסי צבא-חברה בישראל - גודלו של הצבא אינו נקבע על-ידי הממשלה (שהיא, לכאורה, המפקד העליון של הצבא), אלא על-ידי הצבא עצמו.
ג. איסורי פרסום תא"ל (מיל')
אבריאל בר-יוסף הוא הבכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי, שנחקר בחשד לשוחד. כמה דקות אחרי שפורסם החשד, נחת בחיקי מכתב בתפוצת נאטו, שחשף את שמו. אותו הדבר קרה לגבי הדברים, שיוחסו לסגן-השר
איוב קרא, ונחתכו על-ידי הצנזורה.
לפני כמה עשרות שנים המציא יצחק גלנור - מדען מדינה ישראלי - את המושג, "חדוות הסודיות". כשסודות מדינה הופכים למוצר, שנסחר בשוק השמועות, הם מלמדים על עוצמתו של מי שיודע אותם. כלומר, ככל שאתה חשוף למידע יותר עסיסי (ויודע אותו), מעמדך בחברה הישראלית מתחזק.
למשטרה ולמערכת הביטחון יש יד קלה על איסורי פרסום. בתי-המשפט תומכים במדיניות עקומה זו, שמתעלמת ממה שקורה בפועל, ומנפיקים חדשים לבקרים צווי איסור פרסום. כך, מונעת משטרת ישראל ביקורת ציבורית על פעולתה.
האיפול על דברי קרא ועל שמו של בר-יוסף הגדיל את ערכו של המידע הזה בשוק השמועות, ולמעשה פעל נגד הכוונה לשמור על חשאיותם. ואין זאלו הפעמים הראשונות, שזה קורה.
ד. כבד הנחתים האמריקניים מתגאים ביכולתם לפעול בהתרעה קצרה בכל רחבי העולם, ולבצע החפה - נחיתה על החוף - ולחימה בו. עתה מתברר, כי הרכב של החיל כבד מכדי להיות מועמס לבטן המטוס MV-22 אוספרי, שמסייע לנחתים.
בריאן קלארק וג'סי סלומן מהמרכז למחקרים אסטרטגיים ותקציביים (CSBA) כתבו במחקר, שהרכב של הנחתים נעשה כבד מדי בגלל דרישות להגדיל את שרידותו; ולכן אינו יכול להיכנס לבטן המטוס אוספרי. לכן, לדעתם, המארינס צריכים להשקיע בפיתוח רכב קטן וקל יותר.
בארצות-הברית קיימים שני כלי-רכב מתאימים להובלה באוספרי: אחד נקרא ITV, והאחר הנו רכב לסיוע, הנושא מרגמה 120 מ"מ. הנחתים הפסיקו את קניית הרכב הראשון כיוון שאינו משוריין, והוא נועד לארבעה נוסעים בלבד.
לדעת קלארק וסלומן, על הנחתים לרכוש כלי-רכב קטנים, שיאפשרו הובלה בבטן אוספרי לסיוע הנחתים. החוקרים ממליצים לפתח מיגון קל יותר לרכב, שמשמש את המארינס. את היעד הזה אפשר להשיג, לדעתם, גם בשימוש בהסוואה ובאמצעים להונאה.
ה. עונג לפנות ערב הנעמתי לעצמי את היום עם הופעה של להקת "שמֶֶמֶל".
היכל התרבות בתל מונד נגדש בהמון ילדים, ורק מעט מבוגרים היו באולם. כנראה, זו הופעה, שנועדה בעיקר לבית-הספר למוזיקה. עוצמת הרמקולים הייתה קצת גבוהה לטעמי, אך ההופעה מענגת. חברי הלהקה הדגימו בפני הקהל את הכלים, שהם מנגנים עליהם (גיטרות ותופים במחלקת הקצב; טרומבון, חצוצרה וסקסופונים במחלקת הנשיפה), ותוך כך הדגימו סגנונות מוסיקליים שונים.
נהניתי מההומור, מאיכות הביצוע ומההסברים.
ו. חוצפה ביזוי "התקווה" בטקס קיפוד הזהב של תיאטרון הפרינג' אינו ממעיט מערכו של ההמנון, שהוליך אלפי יהודים ולוחמים משך עשרות שנים אל עצמאותנו. הוא מלמד על החלאה, שמככבת בארגון, שערך את הטקס, ועל חוצפתה.
