התקשורת נכשלה כישלון חרוץ בכל המדינות שבהם נערכו לאחרונה בחירות או משאלי עם. כלי התקשורת תמכו וניבאו תמיד ניצחון למועמדים ולנושאים שהם תמכו בהם ומנגד חזו כישלון למועמדים שהם התנגדו להם, בזו ולעגו להם. כל הנבואות הללו הוצגו תמיד כמסקנות של "ניתוחים מקצועיים" שהתבססו על הסקרים ועל המומחים שכולם מאותו המחנה האידיאולוגי והפוליטי. העיתונות ברוב המדינות בהם נערכו הבחירות והמשאלים היו מחוברים לממסדים הפוליטיים השולטים.
ערוצי הטלוויזיה ברוב המדינות הקליטו תמיד את הדמויות החריגות והקיצוניות של המועמדים שהתמודדו, כדי להגביר את הרייטינג לשם הגדלת הרווחים מהפרסומות.
בארה"ב, התקשורת תמכה וניבאה ניצחן לקלינטון והפסד לטראמפ. בתוצאה קרה ההפך. טראמפ ניצח. קלינטון הפסידה. בישראל, התקשורת תמכה וניבאה ניצחון של השמאל. בתוצאה קרה ההפך. נתניהו ניצח. השמאל הפסיד. בבריטניה, התקשורת תמכה וניבאה ניצחון במשאל העם לאלה שהתנגדו לפרוש מ
האיחוד האירופי. קרה ההפך. תומכי הפרישה מהאיחוד האירופי ניצחו.
בקולומביה, התקשורת תמכה וניבאה ניצחון במשאל העם לתומכי הסכם השלם עם ארגון המחתרת "פארק". קרה ההפך. הם הפסידו.
ביוון, התקשורת ניבאה ניצחון לתומכי ההסכם האולטימטיבי של האיחוד האירופי להצלת כלכלתה של יוון. התוצאה במשאל העם הייתה ניצחון למתנגדי ההסכם.
סקר שנערך בארה"ב לאחר הבחירות על-ידי מכון הסקרים YOUGOV חושף כי 69 אחוז מהמצביעים סבורים שהחדשות שהם מקבלים אינם אמינות ומשקפות האמת. 78 אחוז סבורים כי כיסוי המרוץ לנשיאות היה מוטה. 60 אחוז ציינו שהתקשורת הייתה בעד קלינטון.
