בשנת 2004 בהיות האלוף ידלין מפקד המכללות ולאחר ששהה במחסום צה"ל ביו"ש התראיין האלוף ואמר: "המשימה של החייל בשטח היא למנוע העברת חומר נפץ של אלה העוברים במחסום ומאידך למנוע סבל מיותר של האוכלוסייה. זאת דילמה קשה... לא כל החיילים דוקטורים, ואם היו להם כישורים טובים הם היו במקומות אחרים" (ynet מה-27 בינואר 2004).
אף שעברו שתים עשרה שנים מאז אותה התבטאות אומללה, לא שכחתי אותה. התבטאותו לא רק הייתה מבישה אלא גם שיקפה את תפישת עולמו של האלוף ידלין לגבי חיילי צה"ל הקרביים שעל גבם נשען ביטחון המדינה, אלה שאינם נמצאים בבסיסי חיל-האוויר ומטיסים מטוסי קרב. כאבא לשני קצינים קרביים באותם שנים האחד סמ"פ בגדוד חרוב של חטיבת כפיר והשני סמ"פ בגדוד טנקים בחטיבה 401 הרגשתי עלבון וזלזול ופשוט נפגעתי. אפשר להתחכם עם מילים והגדרות אבל זו הייתה גם פגיעה בשמם של מאות ואלפי חיילים קרביים אחרים ששירתו בשטחים.
תואר שני אתה מביא ילדים לעולם, מגדל אותם כמיטב יכולתך, משקיע בהם בחינוך ובערכים, שולח אותם לצבא, מחזק את רצונם לשרת בקרבי כי זו תמצית הציונות, חי במתח ו"בסרטים" במשך כחמש שנים לילה לילה בהם הם יוצאים למבצעים, בין אם בשטחים במעצרים או בפעילות מבצעית אחרת ובין אם במבצעים חודרים לרפיח ולשטחי עזה ולבסוף קם לו בוקר אחד אלוף בצבא ומזלזל בהם, בבנים שלך שנותנים במסירות אין קץ את כל כולם לטובת המדינה.
הבנים שלך שלאחר שחרורם ממשיכים לשרת במילואים, לא מקבלים תגמול הולם לשירותם במילואים, מתקשים בלימודים בגלל ההיעדרויות הרבות ואלוף בצה"ל מזלזל בהם, בחבריהם ובשרותם. שום התנצלות שאינה התנצלות אמת לא מתקבלת.
אז אני רוצה לדווח לאלוף ידלין שלמיטב ידיעתי הוא בעל תואר שני במנהל ציבורי (לא דוקטורט ולא החוג המאתגר במיוחד באקדמיה) ששני בני אלה שהוא הגדיר "שאינם דוקטורים... ואם היו להם כישורים טובים הם היו במקומות אחרים" סיימו החודש את הכשרתם המקצועית אקדמית. בני האחד השלים את לימודי התואר השני וסיים את פרק התמחותו כפסיכולוג קליני. בני השני סיים את לימודי הרפואה וקיבל את התואר דוקטור.
גם חבריהם שהחליטו לא להתפתח במסלול אקדמי ראויים להערכה רבה על שרותם הצבאי ועל ההישגים שהגיעו אליהם לאו-דווקא בעולם האקדמי.
אז כאבא גאה אני אומר לאלוף ידלין וגם למפקדים בכירים אחרים החושבים כמוהו במעמקי לבם ולא מעיזים להגיד את הדברים ברבים: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא, עמוד א).
