א. דוגמה חינוכית רם כהן, מנהל בית-הספר תיכונט על-שם אלתרמן בתל אביב, אסר לשיר את ההמנון בסיום טקס לזכרו של
יצחק רבין בבית-ספרו. לדבריו, "גם אם אני הייתי צריך לחשוב אם אני מכניס את ההמנון לטקס, אני לא משוכנע שהייתי עושה את זה, משום שההמנון הזה יוצר הדרה של אוכלוסיית המורים הערביים בטקס שכל עניינו הוא סובלנות וקבלת האחר".
אחרי שהשמאלנים פתחו במלחמה על הדגל, הם גם רצו המנון חדש, שיתאים להזיותיהם בדבר הפיכת ישראל למדינת כל-אזרחיה. אלא שהפעם המדובר במנהל בית-ספר, שצריך לקרוא לו לסדר. כהן, שניהל את תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, הוא שור מועד, שמחבל בכל עניין לאומי.
ב. אישה בטנק בניסוי, לפני כמה שנים, התברר, שאשה אינה יכולה לחלץ במהירות הדרושה איש צוות פגוע מטנק - כנדרש. לפיכך, סיפרו לי, נפסל הרעיון לשבץ חיילות בצוותי טנקים - בניגוד לחיילות, שמוצבות בהצלחה רבה כמדריכות טנקים.
ואיני מתייחס כרגע לצנעת פרטיותה של אישה בצוות מעורב של טנק.
הניסיון האמריקני בשילוב נשים ביחידות לוחמות ובתפקידי לחימה מעורר תמיהות רבות. גם הניסיון לשלב בנות בקורס טיס אצלנו, שהוגדר בזמנו כניסוי (למרות שלא נקבעה לו מסגרת זמן), אינו מעודד.
פיסיולוגית, נשים בנויות אחרת מגברים, ויש להן גפיים קצרות יותר וחלשות יותר וגוף חסון פחות. כלומר, יכולתן לשאת משקל קטנה מיכולת גברים. זאת ועוד, נשים שוקלות פחות מגברים. לפיכך, אם כלל האצבע, שממליצים עליו רופאיםן ופיסיולוגים, קובע, שאין להעמיס על חייל יותר ממחצית גושקלו - חיילות יצוידו בפחות מטען אישי, ולא ישתתפו בנשיאת הציוד היחידתי. זאת מעבר לעובדה, שרוב מוחלט של נשים לא יוכלו לעמוד בסטנדרטים של כושר גופני, שנקבעו ללוחמים ביחידות הקרביות. כבר כעת הנהיג צבאנו, בשם השוויון כמובן, סטנדרטים שונים לגברים ולנשים, שיוצרים יותר מֵאבק של אפליה בקורסים המעורבים.
וראוי לציין עוד, כי למרות סרגלי מאמצים מיוחדים, סובלות לוחמות הרבה יותר מלוחמים משברי מאמץ ומנכויות ומליקויים, הנובעים מעומס-יתר.
והנה, בזרוע היבשה החליטו עתה לבדוק שוב את האפשרות לצוות לוחמות לטנקים וליחידות שדה אחרות. איני נגד הבדיקה, אדרבה - בתנאי שתיעשה במלוא הזהירות. בינתיים הוכיח צבאנו, כי הבדיקות בדבר התאמת נשים לתפקידי לחימה היו מוטות - כלומר, פוליטיות ולא מקצועיות. במקביל, החלו לשלב חרדים בתפקידי לחימה, ולא רק בגדוד נצח יהודה. כך, פתחו בחטיבת הצנחנים פלוגה חרדית.
מעבר לכך יש לשקול שיקול ממלכתי, שאינו מעניינו של הצבא גרידא: את מי להעדיף - קומץ נשים, שמתאימות אולי ללחימה, או את הציבור הדתי, שיש לו כיום נוכחות גדולה ומרשימה ביחידות הקרביות ובבית-הספר לקצינים, מחד-גיסא; ושילוב חרדים בצבא אל מול שילוב נשים בתפקידי לחימה, מאידך-גיסא. הצבא של רא"ל גבי איזנקוט בחר, ביודעין כנראה, בדרך, שתדיר ממנו את הדתיים ואת החרדים; ובנוסף, הוא מתעמר בשיטתיות בדתיים ובחרדים לאורך כל הדרך (ראו שערוריית הזקנים וההגבלות על הרבנות הצבאית).
פקודת 'השירות המשותף', שפרסם צבאנו באחרונה, שאמורה להחליף את פקודת 'השילוב הראוי', נכתבה בניגוד לדעת תא"ל
רפי פרץ, הרב הצבאי הראשי, שסירב לחתום עליה. "מדיניות השירות המשותף נועדה למלא את ייעודו המבצעי של צה"ל ולשמור על לכידות המסגרת הצבאית", נכתב בפקודה, "והיא מושתתת על היותו של צה"ל צבאה של מדינה יהודית ודמוקרטית - ועל תפיסת צבא העם, ולפיה משרתים בצה"ל חיילים בני כל המינים, הדתות והעדות. המדיניות קמה מתוך תפיסה ממלכתית, שוויונית וסובלנית, המעוגנת בערכי
כבוד האדם וב'רוח צה"ל'".
אלוף (מיל')
יפתח רון-טל - שריונאי, שהיה ראש זרוע היבשה וממנסחי פקודת 'השילוב הראוי' - מתנגד נמרצות לפקודה החדשה. לדעתו, "... יש נימוקים שאינם נימוקים של צורך בשויון בין נשים לגברים, שעומדים בבסיס אפשרות של שירות נשים כטנקיסטיות. אני מאוד מקווה שלא מדובר בנימוקים, שנועדו להחליש את צה"ל ... לא נכון לפתוח את שני המערכים הגדולים האלה, חי"ר מעולה ושריון, לנשים (ההדגשות שלי - אב"ץ)".
ג. קשרים שלטון החוק הוא ססמת הקרב של השלטון חוקניסטים, שדוגלים, כידוע, בשוויון בפני החוק. בזכות השוויון בפני החוק, נענש השופט יצחק כהן, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת (בעסקת טיעון, דרך אגב), בשירות למען הציבור (של"צ) בלא הרשעה ובפיצויים - על הטרדה מינית של עובדת בבית המשפט, שנכנסה למשרדו.
אנחנו, פשוטי העם, שאין לנו קשרים בצמרת מערכת המשפט, לא היינו זוכים ליחס נוקשה כל כך, והיינו נשלחים לכלא. כפי שהסביר לי פעם סמל בבסיס הטירונות - יש דרג ויש ...; או כנאמר בפולנית צרופה, אם יש קשרים אין צורך בפרוטקציה.
ד. תקשורת חוקרת התקשורת והאופוזיציה חוגגות את סיפור מעורבות עו"ד שמרון, פרקליטו של
בנימין נתניהו, בפרשת רכש הצוללות. חריג בעניין הזה
יואב יצחק, שקורא לעניין - "פארסת הצוללות".
איני יודע בינתיים את פרטי הפרשה, אך צריך להתפעל מעוז-רוחה של התקשורת, שחוקרת ללא-לאות בפרשה. ובאותה ההזדמנות אתמה מעט - האם מגלה התקשורת דבקות במטרה כשעליה לחקור גם את מי ששמו אינו בנימין נתניהו - למשל,
בנימין בן-אליעזר, או
אהוד ברק.
ה. כורתים לקוחות "אל-על" דורשים מסוכני הנסיעות שלהם לא לשבצם לטיסות החברה עקב שיבושים נשנים בטיסות החברה בשל עיצומי הטייסים.
"אל-על" הייתה מאז ומתמיד חברה בעייתית, שרמת איחוריה הייתה בלתי-נסבלת ותמידית, והשירות בה בעייתי לפעמים. עתה נראה, שהטיסים - וכנראה, גם שאר העובדים - החליטו לכרות את הענף, שעליו הם יושבים, ולהשמיד את החברה.
הנהלת החברה ועובדיה, כנראה, אינם יודעים את מושכל היסוד - קשה להשיב לקוחות, שנטשו עסק - או שזה לא מעניין אותם.
ו. חוסר-הערכה הציבור האמריקני אינו מעריך כיאות את שירות הנשים - קובע סקר, שערך SWAN, ארגון פעולה של נשים, בקרב אלף נשים משרתות וחיילות משוחררות ב-49 ממדינות ארצות-הברית. בנוסף, טוען הסקר, ששירות נשים אינו מדווח כהלכה בתקשורת ועל-ידי תעשיית הבידור
74 אחוזים מהנשאלות סבורות, ששירות נשים אינו זוכה להכרה ציבורית. 68 אחוזים סבורות, שהשירותים המזוינים אחראים ליצירת הכרה ציבורית בשירות נשים, ו-57 אחוזים מהנשאלות מעוניינות, שסיפורן של החיילות המשוחררות יישמע.
71 אחוזים מהנשאלות אינן חברות בארגוני חיילים משוחררים, שנשלטים על-ידי רוב גברי, ולדעתן מייצגים את האינטרסים של החיילים המשוחררים ולא את אלה של החיילות המשוחררות. שליש מהן סבורות, כי אינן רצויות בארגוני החיילים המשוחררים.
חיילות אמריקניות סבורות, כי הטרדה ותקיפות מיניות הנן בין האתגרים העיקריים בפני נשים.
ג'ודי פטרסון, מנהלת הארגון, מסרה, זה סקר ראשון כלל-ארצי, שהארגון מבצע, וממצאיו ישמשו לקביעת מדיניות.
