יפת תואר כמשל מה המשותף לרבנים הראשיים, הרב
שלמה עמאר בירושלים והרב הצבאי איל קרים? סתימת פיות. שניהם נתונים למתקפה ציבורית ותקשורתית חסרת תקדים (בגין מיעוט רעשני) בגלל 'עוונם' היחיד - מילוי תפקידם בייצוג עמדת ההלכה. האין מדובר בכפייה חילונית?
לציבור אולי יש זיכרון קצר. אולם אותו
הרב עמאר, שכינה על-פי התורה את מעשה הקהילה הלהט"בית בשם 'תועבה', גינה בכל פה קבל עם ועדה, ביחד עם רבנים נוספים, את הרצח של הנערה שירה בנקי במצעד בירושלים. אז איפה פה ההסתה לרצח?
אולם דומה כי מעבר לכך, ולסוגיות הרלוונטיות הנגזרות מהנושא, כגון ההתערבות הפסולה של בית המשפט בנושאים הלכתיים מובהקים, אי-אפשר להתעלם מבּוּרוּת הציבור בכל הנוגע לתודעה יהודית, שנחשפת לגודל התדהמה בפרשיות אלה. עם כל הכבוד, בורות זו היא לא פחות נחלתם של מובילי דעת קהל דוגמת ח"כים ושופטים עליונים. ומכאן הצורך החיוני בלימוד עקרונות היהדות והקנייתם לציבור הרחב. והפרשה האנושית בתורה, אודות אישה יפת תואר, כמשל.
מגמת ירידה מבורכת העובדה שבמהלך שבע השנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית בהוצאות מעון ראש הממשלה מוכיחה שהדבר אפשרי. בד-בבד היא מלמדת עד כמה ההוצאות במעון של הבוס והגברת הראשונה אכן מנופחות הרבה מעל הנדרש.
שימו לב, בתוך 3 שנים בלבד ההוצאות של המעונות המיתולוגיים הצטמצמו בקרוב ל-50% - מ-3.22 מיליון שקל, בשנת 2012, ועד לשיא ה'שפל' בשנת 2015 בסך 1.8 מיליון שקל בלבד.
אין ספק שאת מגמת הירידה בהוצאות יש לזקוף, איך לא, לביקורת הציבורית ובמיוחד לעינה הבוחנת של התקשורת שיודעת, בניגוד לתדמיתה, להיות גם אוהדת לציבור ומועילה. עם זאת, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, ואין זה סוף פסוק. 1.8 מיליון בסדר גודל שנתי מכיס האזרחים זו עדיין הוצאה מנופחת לפי כל קנה מידה, גם אם מדובר במעון ראש הממשלה. יש לקוות שמגמת הירידה תימשך עוד עד לסכום סביר. ובא לביבי גואל.
לא למימוּן ח"כ
מיכל בירן מ
המחנה הציוני הגישה הצעת חוק שהמדינה תממן עצרת אזכרה המונית לרבין בכיכר המרכזית בתל אביב. מה פתאום? האם לא די בשתי אזכרות ממלכתיות הנערכות לראש הממשלה המנוח בהר הרצל ובכנסת? הרי לא סוד הוא שזה שני עשורים (!) שהעצרת בכיכר רבין היא פוליטית מובהקת.
אז ח"כ בירן, מהמחנה הנכון, שתפס מונופול על זיכרון האיש ככלי ניגוח פוליטי נגד מחנה הימין והדתיים, והושיב אותם לנֶצח על ספסל הנאשמים של המדינה, רוצה לעשות זאת הפעם במימון ממלכתי ובחסותו? כמה סמלי הדבר שבני משפחתו של רבין נעדרו השנה מהעצרת בכיכר. גם להם כנראה נמאס מהניצול הפוליטי הציני שנעשה בזכרו של אביהם, מזילוּת דמותו ומאזכרה שהפכה לפארסה ציבורית.
מורה לחיים ספיר חיים מכירים? ספיר, אישה נמוכה מאוד, מחנכת ומורה לדרמה, מוכיחה שגם אנשים קטנים יכולים להגשים חלומות גדולים. אולם מעבר לכך דומה שהיא לא רק מורה מקצועית, אלא מורה גדולה לחיים. היא מלמדת תלמידים מגיל צעיר, שהם אזרחי העתיד בחברה הישראלית, שיעור גדול שלא לשפוט אדם על-פי חיצוניותו. לא הגובה והמראה החיצוני קובעים את מהות האדם, אלא פנימיותו, כישוריו וערכיו. ומכאן לקבלת האחר והשונה.
ספיר היא אישה גדולה, המהווה מודל להתמודדות לאנשים אחרים בכלל, ולבעלי מוגבלויות בפרט, כיצד לנצח את המגבלה בכוח האישיות ולמנף אותה לטיפוח יצירתי ולהצלחה בחיים. כפי שאומרים, להפוך מגבלה ליכולת. ולא לשכוח להיות תמיד אופטימיים.
יתרה מכך, המגבלה האישית שלה משמשת לה כלי לראייה חיובית של הזולת, מעבר לחסרונותיו. כלי זה מנוצל כמכשיר חינוכי מרכזי של תלמידיה, לצורך השגת משמעת בכיתה וקצירת הישגים חינוכיים פוריים. אין ספק שבית הספר בנתניה, שקיבל אותה להוראה, הרוויח מאוד, לא פחות ממנה. כל הכבוד!
