בפרשת השבוע אנחנו נפרדים משרה אמנו שהגיעה לגיל: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. לא הרבה פרטים למדנו אודותיה. הרי ככלל התורה אינה מכבירה פרטים, אלא אם כן הם מסייעים להבנת המסר הרעיוני/חינוכי. עם זאת, מהמעט שהתורה כן מספרת על שרה, עולה מסר מאוד נוקב עבורנו, מסר של קריאה לסדר. בפרשה הקודמת קראנו ששרה מציגה בפני אברהם דרישה בלתי הגיונית בעליל (בראשית כא): [י] וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. ומדוע העלתה דרישה כל כך קיצונית? משום שראתה משהו שאברהם לא ראה: [ט] וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. כלומר, אולי גם אברהם ראה, אבל את המסקנות הסיקה שרה.
שרה ראתה את המשחק של ישמעאל המתבגר עם יצחק התינוק ונחרדה. חז"ל לומדים שעבור יצחק התינוק היו במשחק מרכיבים מסוכנים הן גופנית והן רוחנית. שרה זיהתה את המגמה ומיד החליטה. אברהם לא רצה לריב עם שרה אבל לא כל כך הבין מה הקיצוניות הזאת: [יא] וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. לא הבין איך אפשר לגרש מהבית בן בגלל משחק שאולי הוא תמים? עד שה' מתערב ומורה לו: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ. חז"ל מסיקים מכאן שאברהם היה "טפל לשרה בנביאות". שניהם אולי ראו את אותו הדבר אבל שרה הבינה יותר לעומק ולכן ראתה למרחק גדול יותר (בזמן). שרה הבינה שזו לא איזו נקודה בעייתית באופי של ישמעאל אלא שהנקודה היא חלק מקו.
מה זה פרא אדם? אמנם שרה לא שמעה את המלאך שהודיע להגר שפחתה כי היא עומדת ללדת בן, וגם לא את תיאור האופי של אותו בן (פרק טז): [יב] וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן. כאמור, בתורה לא כתוב ששרה שמעה את ההודעה הזאת, אבל הספיק לה משחק אחד כדי לדעת במי מדובר. ומה זה פֶּרֶא אָדָם? לפני כן נצטט את האבן עזרא שמפרש את המשך הפסוק: יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ שיחיה בין בני אדם כפרא. ידו בכל - שינצח הכל בכוחו. ואחר כך יד כל בו, ינוצח על-ידי אחרים. ובמדרש: רבי יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים ביישוב והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם וודאי, שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות. וזו לא מחלוקת ביניהם, רק השלמה הדדית.
ר' יוחנן מאפיין אותו כמי שמעדיף את המדבר על פני הישוב. ר"ש בן לקיש מציג את התהליך בדרך למִדבוּר; הוא מעדיף רצח על פני שלל ממוני. וזו התשובה גם לאלה שתהו כיצד או מדוע לא ניצלו את התשתית החקלאית שקיבלו בעקירת היהודים מגוש-קטיף. שגשוג כלכלי זה לא מה שמעניין אותם, אומר ר"ש בן לקיש, מה שמעניין אותם זה לפגוע ושוב לפגוע, בנפשות. בהמשך אותו מדרש אומר ר' אלעזר: מתי יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ - לכשיבא אותו שכתוב (דניאל ב): ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון. בתרגום חופשי, כשיגיע זה שכתוב אודותיו שישלוט בכל מקום שגרים בני אדם וגם בעוף השמים ובחיות השדה. בפשטות הכוונה למלך המשיח.
אברהם מאמץ את הקו של שרה ואברהם, כיצד השפיע עליו המהלך שיזמה שרה, מהלך שהיה קשה לו מאד? מפרשת השבוע עולה כי הוא יישר קו עם שרה באופן מלא. התורה מספרת כי אחרי מות שרה ונישואי יצחק שאירעו בסמוך לאחר מותה (פרק כה): [א] וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. והיא ילדה לו שישה בנים שגם הם הולידו (עשרה שמות נוספים מנויים שם) עד שנהייתה משפחה ענפה, מלבד יצחק יש לו את ישמעאל ועוד שישה בנים, סה"כ שמונה. ומה עושים כעת? הרי כולם בניו, כיצד מחלקים את הירושה? לא מחלקים. אברהם קיבל בשלמות את הקו של שרה ופועל בהתאם: [ה] וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. [ו] וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם.
אברהם הבין שלדרך המיוחדת שלו בעבודת ה' יש בן ממשיך אחד בלבד, יצחק. אומנם גם האחרים הם בניו, הוא אינו מתכחש להם, אבל דרכם שונה מדרכו. מן הסתם השוני הזה לא כל כך בלט בעודם בביתו, אבל די ברמזים דקים, בנקודה התנהגותית כלשהי שמגלה את האמת אודות הנטיות שלהם. את זה הוא למד משרה, שלכאורה הייתה בצילו כל הימים אבל באמת היא הייתה "אשת חיל, עטרת בעלה" (משלי יב,ד) הכוח המניע מאחורי צמיחתו המופלאה. אז לסיכום, אם היינו טורחים ללמוד הוראות מפרשת השבוע היינו מזהים מזמן שמדובר בקו שכבר התרחב לכדי שטח. שלא מדובר באירועים נקודתיים של מפגע או מצית בודד אלא במגמה של מידבור כשהאמצעי הוא פגיעה בנפשות ר"ל.
