קשה לי לכתוב את אשר אני כותב, אני מרגיש שאני פוגע בדבר שמאד יקר לי אך במחשבה קרה יותר אני משוכנע שאני מנסה להציל אותו מפי "מהרסיך ומחרביך ממך יצאון".
נשיא בית המשפט העליון לשעבר
אהרן ברק, ממליץ לחבריו השופטים להתפטר בעקבות אובדן הווטו שיש להם על בחירת שופטים עליונים. שימליץ. איש לא יכול להחזיק אותם בתפקיד, לא מתאים להם שייצאו לפנסיה, אולי היה עדיף שהיו יוצאים לפנסיה קודם לכן.
ואז יוצא ממנו המשפט "אי-אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה", כאילו בית המשפט הוא של ההורים שלו, ורק למשפחה מותר להיות חלק מבית המשפט, כאילו השיפוט בבית המשפט בא בירושה, כאילו השיפוט הוא גם שיבוט גנטי ומחייב הרכב גנטי מאוד מאוד מסוים של "המשפחה" אשר ברק, ביניש ועוד כמה "ליברלים" יצרו לנו בבית המשפט.
והחוק חייב להיכנע למשפחה, והסדר הציבורי חייב להיכנע למשפחה, ותקנת הציבור חייבת להיכנע למשפחה, מזכיר לכם משהו? לי זה מזכיר את "לה פמיליה". לה פמיליה הן בהקשר של משפחות הפשע המאורגן והן בהקשר של קבוצת האוהדים הקיצונית של בית"ר ירושלים.
אני מאוד מקווה שחופש הביטוי עומד גם לזכותם של המבקרים של משפחת "שלטון החוק", ה"לה פמיליה" של שלטון החוק ואני מאוד מקווה שלא יתדפקו על דלתי תוך שעה שעתים זוג שוטרים עם צו מעצר על העלבת עובדי ציבור.
מי שמעליב כאן את עובדי הציבור הם השופטים עצמם ובראשם נעמד כעת זקן השבט, הנשיא לשעבר אהרן ברק, וכל מה שחסר לו זה רק סיגר בפה, נוטה הצידה, על-מנת להשלים את התמונה המשפחתית המלאה.
