אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת טרור השריפות-הוא טרור לכל דבר. המציתים, המסיתים, המבצעים והעוזרים -דינם אחד מאסר ממושך עד מאסר עולם בעבירות של ניסיון לרצח, ואם מישהו יפגע פיזית עונש בהתאם. כבר עכשיו נגרם נזק במיליוני מיליונים, לרכוש לנכסים, לטבע הפראי ולטבע האנושי. כל הכבוד ללוחמי האש והעשן-ולתומכי המלחמה באש מהארץ ומחוצה לה שנותנים כתף למשימה - כפי שישראל תומכת ועוזרת ברעידות אדמה בכל העולם.
נשים בצריח הטנקים עקרונית אין מניעה שנשים ישרתו בכל החילות, כולל טנקיסטיות. אבל מעשית - עדיין לא הגענו למצב קריטי לאומי-שצריך לשלב נשים בכוח המסתער, ואני מקווה שגם לא נגיע למצב כזה. פרט לנימוקים שפורטו כבר בנושא זה, יש להוסיף את החשש של נפילה בשבי- שכלפי נשים מתבטא בחומרת יתר מבחינת התוצאות האישיות. לפיכך, כל הנושא קצת יצא מהפרופורציות - ותא"ל קהלני(גיבור ישראל) - לא הובן כהלכה בשל ניסוח מסורבל ולא מוצלח של התנגדותו והסבריו. לדעתי -בשלב זה של חיינו הביטחוניים, אפשר לא לשלב נשים בדרגים הקרקעיים המסתערים, להבדיל מחילות אחרים, לא כי הן לא יכולות אלא שכרגע הדבר לא חיוני מבצעית. כל יתר ההסברים הם וויכוחי סרק -סרק.
פרשת עמונה - לקראת הסוף השכונה בעמונה, שעומדת בכותרות המחלוקת הפנימית והפוליטית, נולדה בחטא - חיה בחטא ולפני שתיהפך לפשע בינלאומי, צריך לסיים הפרשה ע"י הורדתה בהתאם להחלטת בג"ץ בדצמבר.
לפנות - גם אם זה יביא למהומות לא לפחד ולא להירתע, להוריד בטוב בהסכמה ואם אי-אפשר, אז בכוח - גם אם יהיו הפגנות, גם אם יהיו התנגשויות ומהומות פוליטיות.
גם אם הממשלה או נציגיה טעו, במתן האישורים לבנייה, הבתים הוקמו על קרקע פרטית, ולפי כל כללי המשחק המשפטי, ובוודאי לפי החוק הבינלאומי המתייחס לשטחים שנכבשו, אסור לפגוע או להחרים רכוש פרטי, פרט לחריגים קיצוניים שהמקרה הספציפי לא חל עליהם.
הנזק בהשארת השכונה על מקומה, הוא גדול בהרבה מהנראה לעין, הוא פוגע בתדמית המדינה והוא פוגע גם בהתנחלויות האחרות שיצאו ניזוקות בשל המהומה הבינלאומית, שכבר קיימת ועוד תתגבר, וזה לא נחוץ בשלב זה למדינת ישראל. כאשר אין אפשרות לפיצויים מוסכמים או המודל הקפריסאי של חילופי שטחים, הפתרון הוא להוריד ולבנות להם מחדש במקום מוסדר ללא בעיות משפטיות.
גם לטייקונים יש חברים הטייקון האוסטרלי - צ'יפר את משפחת נתניהו ואת הבן, במלון, לינה ובילויים בהופעה של מרי קארי בישראל. ובכן גם לטייקונים וגם לראשי ממשלות בפועל, מותר שיהיה להם חברים עשירים וחזקים. הטבע האנושי הוא - שאנשים אוהבים להתחכך עם עשירים ועשירים עם בעלי עמדות כוח. כל זמן שהדבר נעשה במידה, בזהירות הנדרשת ומבלי לפגוע בחוק או במנהל התקין, אין בכך פסול.
ולא לשכוח - פרס, רמון,
דליה איציק, במהלך תפקידם בממשלה, טסו במטוס פרטי של טייקון למונקו, עם אירוח מלא, לאירוע משפחתי.
ח"כים, יו"ר כנסת שיפצו ומגנו את בתיהם הפרטיים ע"ח הציבור. התקשורת, אומנם הזכירה זאת והתייחסה אבל לא עשתה תחקירים לעומק בנוסח דרוקר, ולא שחררה כל יום או יומיים חומרים וגילויים חדשים שברובם אין ממש - אבל יש כותרות יפות. במקרה של נתניהו זה נקרא תחקירים ולא רדיפה פוליטית מתמשכת, וכבר כמה שבועות שלא היה גילוי מסעיר מתוך המטבח של נתניהו, על חלב שנשפך.
פיצויים על השריפות אחרי השריפות והפרשנויות - על מזג האוויר ועל טרור הצתות, מגיע השלב של הוצאת הנשמה, לכל אלה שרכושם נשרף או נפגע, נקווה שלא יקח שנים במקרה הזה.
"בכל פעם שאנשים מדברים איתי על מזג אוויר, אני בטוח שרק מתכוונים לדבר מה אחר". (אוסקר ויילד)
כ"ט בנובמבר - יום חג לעם היהודי בישראל ובכל העולם, היום ב-1947. הבעיה היא שהחגיגות ההן, שהיו תחילת הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, היו גם תחילת הסימנים למלחמת השחרור--שנמשכת עד ימינו אלה. הסימפטומים של שנאת ישראל-באים לידי ביטוי ביום זה -בכנס שמתקיים בלונדון, ביוזמת ארגון פרו פלשתיני, הנתמך בידי חמאס, כי על בריטניה להתנצל על הכרזת בלפור ב-1917,שהיוותה את אבן הפינה הראשונה למאבק על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. וכדי לחזק את סממני העימות עם הפלשתיניים-מתקיים היום בראמללה-כנס הפתח לבחירת היורש לאבו -מאזן. להזכירכם באמנת פתח-יש סעיף, שלא נמחק למרות הבטחות ודיונים, על השמדת מדינת ישראל. ולכן חיוני וחשוב לכל יהודי בארץ ובתפוצות לזכור את הצהרתו ההיסטורית של מקים המדינה,
דוד בן-גוריון ב-ה באייר -1948,יום ההכרזה על הקמת המדינה בזו הלשון -כמופיע במגילת העצמאות: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". ולכן--על הציבור היהודי כולו מימין ומשמאל -לזכור שמדובר במדינה יהודית-מדינת הלאום של העם היהודי-וזאת נקודת מוצא לכל הסכם -לכל הסדר -ולכל שאיפה עתידית של הנהגת המדינה. אם לא יקבלו -שכיננו או ערביי ישראל את ההנחה הזאת כבסיס לדו-קיום-לא יהיה פה שלום בר-קיימא, ולא תשוב חרב לנדנה.
