נשיאת בית המשפט העליון מדברת בנאומה בכנס העמותה למשפט ציבורי על מפלגת האדומים וממפלגת הצהובים ברורטניה, כדוגמה לעצמאות הפוליטית המחויבת אצל מועמדים לשפיטה, וכחלק מהעצמאות הכוללת הנדרשת לשופט בהחלטותיו.
ממשיכה ואומרת כבוד הנשיאה "כך או כך, עמדות שיביע מועמד לשפיטה או שופט עובר למינויו או תיוגו כשייך למחנה זה או אחר עלולות לפגוע בהכרעה העצמאית והבלתי תלויה ובאמון הציבור ברשות השופטת". דברי אלוהים חיים. בייחוד אם משלבים אותם באמירה של נשיא בית המשפט העליון בדימוס הפרופסור ברק "אי-אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה".
ואם הנשיאה כל כך צודקת כיצד יש ירידה כל כך חדה באמון של הציבור בבית המשפט? האם עד היום החליטו הפוליטיקאים על מינוי השופטים? והרי עד היום הייתה קיימת זכות ווטו לשופטים במינויים לעליון, לא כן?
ואם כך הוא הדבר, יש להניח שדווקא השיטה הנוכחית היא זו שמדרדרת את אמון בבית המשפט, ועל-מנת להגביר את האמון חובה לשנות את השיטה הקיימת, חובה לאזן אותה עם צרכי החברה.
ומהי הסיבה שהשיטה הקיימת מורידה כל כך את אמון הציבור בבית המשפט?
אפשר לטעמי למנות מספר סיבות:
1. כאשר השופטים הצעירים נולדים בעקבות זיווגים בתוך המשפחה התוצאה לא יכולה להיות טובה, אתם יודעים...
2. במצב הקיים אין מפלגה אדומה ואין צהובה, אלא מפלגה דיקטטורית שאיבדה את הצבע שלה והיא פועלת על-פי דפוסים מאוד לא מאוזנים, מפלגת ה"משפחה".
3. הנאמנות של השופטים חייבת להיות נאמנות למשפחה, כי אחרת הם ייפלטו, ולכן אף בעיניים של השופטים אין קידום ללא הצהרת נאמנות למשפחה ויישומה של אותה נאמנות הלכה למעשה בפסקי הדין, ומי שחורג מן השורה הופך להיות הברווזון המכוער של המשפחה, ואף פעם לא יגיע לגדולות.
4. מפלגות מתחלפות שמשות לבקרים כך שגם אם נוצר חוסר איזון, הוא מתאזן חזרה עם התנודות הפוליטיות, אבל משפחה לא מחליפים, מה שהיה הוא מה שיהיה.
אהרן ברק הוא הסגן של אלוהים (או יותר נכון אלוהים הוא הסגן של אהרן ברק), תורתו של אהרן ברק מסיני, היא ניתנה שם באותו מעמד מכונן, ניתנה לעולם ועד, רות סוף.
גברתי הנשיאה, אנו רחוקים מאוד מרוריטניה. חארט אל טאנק הרבה יותר קרוב אלינו, אנא פקחי עינייך, השתחררי מעולו הכבד של אהרן ברק, הביני שהלכתם רחוק מידי, ככל שאתם מתרחקים יותר ויותר מן החוק, אתם עוסקים יותר ויותר בנושאים שהם בוויכוח פוליטי, ככל שידכם בכל, אתם סותרים יותר ויותר את עצמכם, עד כדי כך שלא ניתן למצוא את הרגלים והידיים בפסיקותיכם, ולכן אתם צריכים להתרסן, ולכן אתם חייבים להתאזן, ולפחות לפרק זמן מסוים אתם חייבים להיבחר על-פי קריטריונים פוליטיים. אתם הבאתם למצב הזה. במסווה של חוק וצדק דאגתם לרוב מכריע של שופטים עם תורת עולם פוליטית מאוד מסוימת, ואת זאת חייבים לאזן, חייבים לאזן זאת על-ידי בחירה פוליטית של שופטים מן העבר השני. וכאשר תתאזנו, אז, רק אז ניתן יהיה להחליט על המשך הדרך.
ככל שתקשרו לעצמכם יותר ויותר את הידיים, ככל שתעסקו בעיקר בחוק, ולא בכלי שיפוט מאוד אמורפיים הקשורים בעיקר בתורת העולם של השופט, ככל שתקטינו את מידת התערבותכם לנושאים אשר עיקרם המכריע הוא החוק, כן תפחת ההשפעה של תורת עולם האישית של השופט על תוצרי השיפוט, וכך ניתן יהיה, בעתיד, לחזור לנוסחאות אחרות בהן ההשפעה שלכם על דמות הדור הבא של השופטים תהיה ניכרת יותר מההשפעה הפוליטית על אותה דמות.
את אמוני איבדתם. פעם האמנתי בכם. לדעתי יש מאות אלפים בארץ שאיבדו את האמון בכם, הייתי תמים, הייתי מאוד תמים, אך כמעט תמיד אפשר לתקן.
קשה לי להאמין שתתקנו, האגו שולט ולא השכל, טובתכם הדיקטטורית שולטת ולא טובת הציבור, אבל בואו נקווה שכמה סנטימטר לפני סף התהום שממנה כבר לא תהיה דרך חזרה אתם תיקחו עצמכם בידיים.
