אדוני היועמ"ש, שלטון החוק?

הכל מדברים גבוהה גבוהה על עליונות שלטון החוק, ובראש ובראשונה - היועץ המשפטי לממשלה. הכל מדברים גבוהה גבוהה על עליונות שלטון החוק, ובראש ובראשונה - צדקני השמאל/תקשורת ו"ארגוני זכויות האדם", אלא אם כן מדובר ביהודים. גם אם החוק הישראלי אינו חל בעמונה, זכויות אדם קיימות לבני אדם - ואפילו הם יהודים - החיים בה. וגם השכל הישר צריך לפעול. בפרשת עמונה, היועץ המשפטי לממשלה עומד על כך שייקוב הדין הן את ההר והן את השכל הישר, ועל כן יש לגרש יהודים מבתיהם, ולשלוח 9-D להרוס את בתיהם. האם כך ינהג גם כאשר יהיה מדובר למשל ב-40 אלף משפחות ולא ב-40 בלבד, או שאז יפעיל את השכל הישר, יבין שלא ניתן לתקן עוול בעוול ויירתם למציאת פתרון יצירתי? בפרשת הקפאת הבנייה - ליהודים בלבד - החלטה גזענית של ממשלה "ימנית" - מדוע לא נשמע קולו של שלטון החוק והשוויון שצריך להיות בפני החוק. יש מי שיאמרו שמדובר בהחלטה מדינית. מדוע החלטה מדינית אפשרית בעניין זה, אך לא בעניין עמונה? ומדוע הקפאת הבנייה מותרת לגבי יהודים - משיקולים מדיניים - אך לא לגבי ערבים, ועל כן ערבים בונים את רוואבי בשעה שיהודים מנועים מלבנות את בתיהם ועריהם? ישראל מתגאה שוב ושוב שקיים בה חופש התפילה והפולחן לכל, אבל שוכחת לציין שאין הדבר מתייחס ליהודים. דווקא במדינת היהודים, ודווקא בהר-הבית - המקום הקדוש ביותר ליהודים - ישראל הרשמית - מראש הממשלה ומטה - מונעת תפילה של יהודים, בגלל היותם יהודים. והנה, היועץ המשפטי לממשלה שותק, ובג"ץ שותק, כי מדובר בעניין רגיש. וראה זה פלא, הרגישות קיימת רק כאשר מדובר בתפילה של יהודים. ואם יאושר "חוק המואזין", האם שלטונות החוק של מדינת היהודים לא יימנעו מאכיפתו, כי מדובר ברגישות של מוסלמים? האם עליהם לא חל שלטון החוק? ישראל מתגאה שוב ושוב שקיים בה חופש התפילה והפולחן לכל, אבל שוכחת לציין שאין הדבר מתייחס ליהודים רפורמים. דווקא במדינת היהודים, ודווקא בכותל המערבי - ישראל הרשמית - מראש הממשלה ומטה - מונעת תפילה של יהודים מסוימים, ומאפשרת ליהודים אחרים להתנכל אליהם. והנה, היועץ המשפטי לממשלה שותק, ובג"ץ שותק, כי מדובר בעניין רגיש. וראה זה פלא, הרגישות קיימת רק כאשר מדובר בתפילה של יהודים רפורמים. ואם יאושר ההסדר שניסה להנהיג ראש הממשלה, האם שלטונות החוק של מדינת היהודים לא יימנעו מאכיפתו, כי מדובר ברגישות של חרדים? האם עליהם לא חל שלטון החוק? ובתל אביב, העיר העברית הראשונה, יש מראית עין בלבד של שלטון החוק. חוק העזר העירוני בעניין חמץ בפסח, או האיסור לפתוח בתי קפה בערב תשעה באב, או האיסור לפתוח חנויות בשבת - כל אלה הם בבחינת אות מתה. ראש העירייה מאפשר בקריצת עין לפגוע בשלטון החוק ולדרוס אותו ברגל גסה, והיועץ המשפטי לממשלה אינו מעמיד אותו על מקומו ואינו דורש ממנו לקיים את שלטון החוק. למען הגילוי הנאות: כותב שורות אלה הוא חילוני שחשובים לו הן צביונה היהודי והעברי של עירו והן שלטון החוק. אם יש סכנה לשלטון החוק, מקורה בו עצמו. פעלתנות היתר והחדירה לתחומי עיסוקן של שתי הרשויות האחרות - במידה רבה תוך ניצול חולשתן - עיוותה את מערכת הבלמים והאיזונים החיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, והתוצאה היא שיותר ויותר נושאים מגיעים להכרעה ברשות השופטת במקום במקום הראוי להם, הרשות המחוקקת והמבצעת. למען האמת, מן הראוי לשמור לא רק על שלטון החוק אלא גם על שלטון הריבון, והריבון הוא העם, באמצעות נציגיו בבית הנבחרים, ולא באמצעות מי שאינם נבחרים.