ראש הממשלה הורה לשרים לא להתבטא בנושא הממשל החדש בוושינגטון ולא ליצור קשר ישיר עם אנשי הנשיא טראמפ. יועץ רה"מ וראש המל"ל לשעבר, יעקב עמידרור, הזהיר השבוע מפני "אנשים שחשים אופוריה בגלל נצחון טראמפ", ורוצים לנצל את ההזדמנות לביצוע מהלכים שלא היינו מעיזים לעשות בתקופת אובמה. כנראה התכוון להצהרות של
נפתלי בנט ואחרים על סיפוח של שטחי C.
אנחנו שרויים בתקופה מדינית רגישה מאוד. איש אינו יודע מה תהיה המדיניות של ארה"ב כלפי ישראל. אפילו הנשיא הנבחר טראמפ עצמו עדיין אינו יודע. כנראה שטראמפ יהיה נוח לישראל יותר מאובמה בנושאי הגרעין האירני והבניה בהתנחלויות, אבל אין זה אומר שהוא יהיה "ליכודניק" בסוגיות הללו. המומחים האמריקנים ילמדו אותו מהם האינטרסים של אמריקה לפי הבנתם, ונראה לנו שהשינויים בגישה האמריקנית לא יהיו דרמטיים. מה שרואים "משם" בקמפיין הבחירות, לא רואים "מכאן" בחדר הסגלגל.
עלינו לראות את התמונה הכוללת, ולא להיות נרקיסיסטים. הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים חשוב לנו, אבל בפני טראמפ עומדים אתגרים גדולים יותר: רוסיה, העולם המוסלמי, וסין. לידם, פינוי עמונה ותשעת הבתים בעפרה נראים "משחק ילדים".
המזרח התיכון והטרור האיסלאמי הם רק אחד מהאתגרים שאיתם יתמודד טראמפ. במרכזו עומדת אירן עם מגמת ההתפשטות שלה לכיוון עירק סוריה ולבנון, איומיה על נסיכויות הנפט וסעודיה, והתגרענות אירן לפי הסכם עם הנשיא אובמה. ישראל היא רק "ענין צדדי" בסוגיה הגדולה הזו. הסכם הגרעין אינו מחייב את טראמפ בגלל שלא אושר בקונגרס, אלא נחתם על-ידי הנשיא הקודם בלבד. אף אחד אינו יודע איך טראמפ יטפל בנושא. אבל ברור שצעדים חד-צדדיים של ישראל כמו סיפוח ביו"ש ובניה מאסיבית בהתנחלויות יפריעו לו, ואז אין לדעת איך יגיב ברוגזו עלינו.
בעיני טראמפ רוסיה מהווה אתגר גדול יותר מאיתנו. לרוסיה אינטרסים אימפריאליסטים והיא מנסה לשחזר את תקופת היותה מעצמה עולמית, ונאבקת למנוע ממדינות שהיו חברות ברית המועצות מלהצטרף לברית נאטו ולאיחוד האירופי. לכן יצא פוטין למלחמה בקווקז נגד גרוזיה, ולאחרונה השתלט בכוח על האי קרים באוקראינה. פוטין מנסה לשחזר גם את השפעת בריה"מ במזרח התיכון, ולכן שלח חיילים לסוריה לסייע למנהיג הערבי היחיד שנשאר נאמן לרוסיה. רוסיה גם כרתה ברית עם אירן, שמאיימת על בנות בריתה של ארה"ב במפרץ הפרסי.
בתקופת אובמה התמודדה ארצות הברית עם האתגר הזה ברפיסות, ולמרות זאת פוטין סבל מאוד. לכן פוטין תמך בטראמפ. התיאורטיקן יוסף נאיי הגדיר שני סוגים של כוח: "כוח קשה" Hard Power שזה כוח צבאי ופיזי, ו"כוח רך" Soft Power שזה כוח השכנוע בלי אלימות. אובמה נאבק ברוסים ב"כוח רך". הוא הטיל סנקציות כלכליות על רוסיה, וגרם להורדת מחירי הנפט בעולם כדי לפגוע בכלכלת רוסיה. בנוסף, אמריקה הצליחה לערער את צמרת הממשל ברוסיה. איך יתמודד הממשל של טראמפ עם האתגר הרוסי? לא ידוע!
גם סין מהווה אתגר גדול בפני טראמפ. היא פועלת באגרסיביות בדרום מזרח אסיה, והשתלטה בכוח על 7 איים. סין היא יצרנית גדולה שפוגעת בתעשיה האמריקנית, וגם מחזיקה בכמות עצומה של אג"חים אמריקנים, ויכולה למוטט את הדולר. האם טראמפ יעצור בכוח את התעצמות סין? לא ידוע!
השאלה הגדולה היא האם יפעל טראמפ לשיקום תדמית ארה"ב כמעצמה וכוח שיטור עולמי או שיתכנס לבעיות פנים של ארה"ב? אם יחליט להפעיל כוח צבאי, אז היכן ובאיזו עוצמה? אפילו טראמפ בעצמו עדיין אינו את התשובה. קל וחומר הפרשנים בתקשורת הישראלית.
