מי שקידם בברכה את התפטרותו (או פיטוריו) של שר הביטחון הקודם, בוגי יעלון, שעד היום עומד איתן בהתנגדותו למדינה פלשתינית, ליברמן נותן לו סיבה טובה להתחרט. יתר על כן, למדנו להעדיף אפילו מדינאי שמאלן שכתוב עליו שהוא כזה, על פוליטיקאי שמתוך אופורטוניזם קר שתל את עצמו בערוגות הימין, אבל באמת ובתמים מצדד בחלוקת א"י ובהקמת מדינת אויב בתוכה, ולשם יחתור מכל עמדה שלטונית שיתפוס.
אם היה לנו רגע של נחת לרגל הליכתו של אובמה ואם קיווינו שיורשו יציק לנו פחות, בא שר הביטחון והמליץ לשלטון האמריקני החדש, דווקא ברגע הקריטי של גיבוש מדיניות חוץ חדשה, להשאיר אותנו בגטו של בנייה ב'גושים' בלבד. ואם לא די בכך, הביא עלינו האיש הבלתי אחראי הזה נזק עוד יותר גדול, אם אפשר, בהצהרתו האחרונה ב'פורום סבן', מפגש פוליטי יוקרתי של המפלגה הדמוקרטית מטעם אחד מתורמיה הגדולים של הילרי. בנאום מתוקשר בכל העולם, הוא כביכול השיא לנו משם עצות, אך למעשה דיבר ישירות אל החוג הפנימי של טראמפ, המגבש עכשיו את מדיניותו. ומה הוא אומר להם? שאסור לישראל להעביר עכשיו את 'חוק ההסדרה', ואסור לה 'ליצור עובדות' (כלומר לבנות יותר ממה שהתיר לה אובמה). עליה לחכות לממשל האמריקני החדש, כדי "להגיע אתו להבנות", "לחכות וליצור יחד אתו מדיניות משותפת". לקינוח, התיימר ליברמן לקבוע ש- "המפתח לעתיד ההתיישבות הוא הבנה עם ארצות הברית". במלים אחרות - בשאלת הליבה הזאת, העומדת זה 50 שנים במרכז ההוויה הפוליטית והאידיאולוגית של ישראל, מדינת היהודים אינה חופשית וריבונית. שר הביטחון שלה נסע ללוס-אנג'לס והפקיד שם את המפתחות לעתידה.
מה מניע את ליברמן? הלא ראש הממשלה ביקש מכל שריו להתאפק ולשתוק, מה עקץ אותו? האנגלים קוראים לאיש כזה loose cannon, תותח שניתק ממצבתו. מדובר במפרשיות קרב, שאת תותחיהן קשרו מול חרכי הירי שבדפנות הספינה. בשעת סערה בים, כשעם הגלים האונייה עולה גבהים ויורדת תהומות, גוש ברזל עצום כזה שהשתחרר ממקומו יכול בקלות למחוץ אדם למוות, והעיקר - אין עליו שליטה: נסה לעצור אותו בידיך! עם תותח המעוגן היטב במקומו לימדו אותך להתמודד, אבל "לוס קנון" הוא צרה בלתי נשלטת.
אביגדור ליברמן הוא הדבר הקרוב ביותר לתותח משתולל כזה, שאפשר למצוא בפוליטיקה הישראלית.
שמחה בשמחה מעשה שהיה: כמה ימים לפני ההשתלחות ב'פורום סבן', ביקר ליברמן ביישוב נווה צוף בעקבות השריפה הגדולה, ושם אמר את ההפך בדיוק (ציטוט): "אנחנו צריכים...לא רק לשקם, אלא גם להרחיב... התשובה הטובה ביותר היא להרחיב את ההתיישבות". על כך שאלו אותו - איך אתה מתכוון לאשר בנייה בנווה-צוף, היא הרי מחוץ לכל "גוש"! התשובה שנתן - "אין לערבב שמחה בשמחה" - היא בלתי מובנת וחסרת פשר, תשובתו של "תותח משוחרר".
לעיצומו של העניין, התבטאותו של ליברמן לא רק דנה אותנו למעמד של מדינת-לווין, מדינת-ווסל, נטולת רצון ריבוני משלה, אלא גם טקטית זו שטות גמורה, כזו המוכרת מן הצבא כ"שאלת קיט-בג". שאם אתה עושה בלי לשאול, לא יבואו אליך בטענות, אבל אם שאלת - הנשאל מוכרח לסרב, הזמנת את התשובה השלילית. נניח, למשל, שאין לטראמפ כוונות רעות כלפינו ונתניהו משחרר ללא אומר את כל תוכניות בניין עיר המוקפאות בירושלים. במקרה כזה טראמפ, אם הוא שוחר טובה, לא צריך לעשות כלום. די בשתיקתו ובאי-התערבותו כדי שאנחנו כאן נוכל לנשום לרווחה. לעומת זאת, אם מבקשים ממנו רשות מפורשת, למשל לשחרר את הבנייה בירושלים, זה מחייב אותו להזדהות בפומבי עם צד אחד בסכסוך, דבר שמעצמה שיש לה אינטרסים גלובליים מתקשה לעשות. כך מזמינים תשובה שלילית.
נרדמנו בשמירה את פרצופו השמאלני גילה ליברמן בפורום סבן, כמה ימים אחרי העמדת הפנים הימנית בנווה-צוף. התותח הספיק להתגלגל כל הדרך מן החרטום ועד לירכתיים. הבה נקווה שאין נפגעים, אבל בעתיד לבטח יהיו, אם ראש הממשלה לא יתערב אישית ואת זאת הוא לא יעשה, אם לא ידרשו זאת מאתו. נחוץ מאוד לרסן את ליברמן מוקדם ככל האפשר, מפני שאם יוסיפו להעניק לו מעין "חופש לצים", סופו לגרום נזק של ממש, ואנחנו שוב נצטרך לשאול את עצמנו: למה נרדמנו בשמירה?
וזו רשימת התביעות של המחנה הלאומי לעת כזאת - על-רקע התחלפות השלטון בארה"ב וההצטברות המדאיגה של כמה טרגדיות - עמונה, 9 בתים בעופרה, 'נתיב האבות' בגוש-עציון:
- העברת חוק ההסדרה.
- אימוץ דו'ח השופט
אדמונד לוי ויישומו בפועל.
- קימום הריסות חומש, שא-נור, גנים וכדים שהוחרבו ב"הינתקות" הזדונית של 2005.
- שחרור כל תוכניות בניין עיר ביו"ש המחכות רק לחתימה.
- הפשרת כל הליכי התכנון והבנייה, המכרזים והשיווק בירושלים ובמעלה אדומים. יצירת התנאים לבנייה של עשרות אלפי יחידות דיור.
- דה-פלשתיניזציה של המנהל האזרחי.
- ביטול האיסור להקים יישובים חדשים או לבנות ביישובים קיימים מעבר לקו-הבניין הנוכחי.
אלה הצעדים החיוניים המינימליים שעל ישראל לנקוט בדמדומי שלטון אובמה או מיד אחריהם - בפועל ולא בדיבורים. לעשות ולא לשאול שאלות!
