"החשד הוא שריון כבד אשר במשקלו הרב הוא מעכב יותר מאשר מגן" (לורד ביירון) הדלפות "און ליין" מחקירות הדלפות מגמתיות-מחקירות משטרה, הן פעולה אסורה, לא הוגנת, פוגענית ומהווה עבירה פלילית, המחייבת ענישה של המדליפים. מבחינה חקירתית אין כל בעיה לאתר את המדליפים עם הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו.
ההדלפות מחקירתה של
שרה נתניהו הדלפות און ליין, בעודה נמצאת בחדר החקירות, הן בלתי נסבלתות, לא הוגנות, ומהוות חדירה גסה לתוכן, להתייחסות ולמשקל העדות. לא משנה האם העדות נכונה או מדויקת, מצטדקת או מתחמקת, זכות הנחקר שעדותו תישאר חסויה עד הגשתה לבית משפט והחקירה הנגדית. גילוי מוקדם והפצתו בתקשורת היא למעשה שפיטה על-ידי העיתונות המיתרת את המשפט וזה הליך פסול לגבי כל נחקר. להזכירכם, הזוג נתניהו נחקר בזמנו בפרשת המתנות וההובלות (פרשת עמדי) וגם אז ההדלפות היו און ליין. בעוד הזוג נחקר במשטרה וטרם עזב את חדרי החקירה הטלוויזיה דווחה על החקירה, ועל מתי ביבי כעס ושרה מחתה או בכתה או התרגזה. כזכור גם התיקים נסגרו, אך השפיטה על-ידי העיתונות נשארה. תופעה זאת חייבים לשרש להפסיק, להעניש את המדליפים ואפילו לפסול את העדויות שהודלפו -כדי להפסיק את התופעה הפסולה למען כלל ציבור ולמען שמירה על זכויות הנחקרים ושלטון החוק.
השפיטה על-ידי העיתונות, במשך השנים האחרונות הדלפות מסיביות ומגמתיות ממהלכי המעצר, מהחקירה, מהעברת חומרים כתובים ומצולמים לידי התקשורת לפרסומים עם כותרות, הפכו למכת מדינה, אם לא אף למכת רדיפה אחר כותרות וסקופים, חד-צדדיים, חד ממדיים, ללא קבלת תגובה, ללא בדיקה עניינית ומוצלבת כנדרש. השפיטה על-ידי התקשורת, עוד בטרם הוגש כתב אישום, הפכה את המשך המשפט ללא רלוונטי ואת ההליך המשפטי התקין ל"קרקס תקשורתי".
כדוגמה קלאסית למצב המביך, בה פעלו רשויות אכיפת החוק ובית המשפט במיוחד, באה לידי ביטוי בפרשת קצב, בה התראיינו המתלוננות למיניהן בתקשורת, בדגש על א' מלשכת הנשיא וא' מ
משרד התחבורה, לרבות ראיון עם ח"כ
שלי יחימוביץ' עם המתלוננת א' העיקרית. מיד אחרי הראיון הכריזה ח"כ יחימוביץ, שהיא מאמינה למתלוננת ולגרסתה ואף הייתה בין עדות התביעה במשפט.
מבחינה משפטית, כל ההליך הזה הוא פסול ופגום, והיה על בית המשפט לפסול אותו. אסור היה לאפשר לח"כ יחימוביץ, להעיד בבית משפט, ובוודאי שלא לקבל ראיות פסולות כחלק ממהלך המשפט. בארה"ב, על-פי החוקה, הליך משפטי לא הוגן, הוא עילה לפסילת משפט. הגיעה העת שגם בתי משפט בישראל יתחילו לתת דגש, למשפט הוגן ולהליכים נקיים.
מקרה נוסף בולט במיוחד היה משפטו של מאבטח הרמטכ"ל. הקצין שהואשם בניסיון אונס, תקיפה ומעשים מגונים. כל העדויות, לרבות שחזורים בשטח, הופיעו בראש החדשות בטלוויזיה ובעיתונות, עוד לפני שהחל הדיון, עוד לפני שהחל יום דיון אחד בבית משפט, ולפני שהוגשה אפילו ראיה אחת לשופטים.
זהו מקרה קלאסי של שפיטה על-ידי העיתונות, שפיטה על-ידי הציבור, בצורה חד-צדדית, חד ממדית, וחד גרסתית, שלמעשה פוסלת את כל ההליך הפלילי. אם לבית המשפט היה מספיק אומץ והיה בעל יוזמה, היה פוסל עדויות שפורסמו טרם עת, וכתוצאה מכך היו גם עבריינים יוצאים זכאים. ייתכן שהרשויות היו מתעוררות מזמן לבלום את התופעה. הנושא של הליך תקין ומשפט הוגן, חייב לחלחל למערכת המשפט.
עיקרי השלבים של החקירה ואפשרויות ההדלפה: א. בשלב החקירה המשטרתית - כל החומר הרלוונטי והמעניין נמצא רק בידי המשטרה. כל הדלפה משלב זה אפשר לשייך למשטרה, לאמור: חוקרים, קציני חקירה (מתורגמנים אם צריך), או שוטרים שמסתובבים סביב החוקרים.
המניעים: קשרים הדוקים עם עיתונאים מסוימים, עיתונאי חצר, בשיטת הדלף לי - אפרסם אותך, או חייב לך כתבה, אגו, תחרות בין אגפים, אזורים, רצון לקידום, לפרסום, להראות עשייה ומעשים. ולפעמים - הדלפות מגמתיות עם מטרה ספציפית לקדם או לפגוע בחקירה תלוי במדליף.
כדי למנוע אי-הבנות: ההדלפות מכל הגופים, כפי שיוסבר בהמשך, מונעים מרוב מרכיבי ההדלפה שפרטתי לעיל.
ב. חומר החקירה מועבר לפרקליטות - מעגל ההדלפות מתרחב, רוב המניעים שפורטו תופסים גם כאן, בהתחשב בנסיבות וברקע.
ג. החומר מועבר לסנגוריה - מעגל ההדלפות גדל וגדל. הסנגוריה, לפעמים בלית ברירה ומתוך דחף להגן על הקליינט, ועל גרסתו, שלא תמיד נשמעת ברבים. נאלצים לצאת להגנתו בתקשורת, תוך הצגת גרסה ידידותית עם רצון לשנות את דעת הקהל. התוצאה לא תמיד מצליחה - כי המומנטום בפרסום כבר עבר והוא נוטה לרעת הנאשם/המתגונן ברוב המקרים.
ד. בית המשפט - חומר שמוגש לבית משפט בצורה פומבית ואין עליו חיסיון או צו איסור פרסום מטעם בית המשפט, אין מניעה לפרסום פומבי שוטף ומעודכן. הבעיה, שיש מסמכים וראיות, שלא תמיד מעוניינים בפרסום מוקדם, או בטרם עת, אבל מאחר שמדובר במתמחים, בקלדניות ובמזכירות, יש וחומרים או קלטות זולגים לעיתונות עוד בטרם הגיעו לשלב הבשלה המשפטית פרסומית.
ה. סיכום: מאחר שכל הגורמים, במקום לשמור על איפוק וריסון, פועלים ההפך מכך ובכך פוגמים ומזהמים את ההליך המשפטי התקין, החליטו במשרד המשפטים, בהליכי חקירה וענישה.
לדעתי - הפתרון איננו בחקיקה וענישה בלבד. את שיטפון ההדלפות, הראיונות של עדים בתקשורת בטרם העידו בבית משפט, הצגת חומרי חקירה מצולמים, מעקבים, והאזנות סתר בתקשורת בטרם עת, יש לבלום בדרכים שונות מאשר חקיקה וענישה בחוק.
הטלת עונש מאסר על עיתונאים שחומרי חקירה הודלפו להם והניחו בתיקם סיפורים חמים וסקופים, נראית לא במקומה. את המלחמה נגד, יש להתחיל קודם לכן, כנגד הגורמים שבידם חומר ההדלפה, כפי שפורט לעיל.
מתי שמעתם בפעם האחרונה אם בכלל ששוטר, חוקר, פרקליט, עובד בית משפט, הוענש, הודח מתפקידו עקב הדלפה. מתי שמעתם לאחרונה, שעיתון, כלי תקשורת אלקטרוני על עורכיו ובעליו - הוזהר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, בעניין פרסום חומרים מודלפים או פסולים.
כאשר יש חשש לפריצת סכר, או סדק שיכול לסכן את האיזור, לא מטפלים בשולי הנהר אלא מנסים לסתום או לחזק את הסכר מלמעלה, ממקור הסכנה, ולא מענישים את הדייגים שלמרגלות הסכר או לאורך הנהר.
הגשת תלונה על-ידי עו"ד של שרה נתניהו בנסיבות שנוצרו הגשת התלונה מתבקשת ובמקומה. השאלה, איך יחקרו, את מי והאם יהיו תוצאות.
מתוך ניסיון העבר, זה לא נראה שיגיעו לתוצאה כלשהי או יענישו את המדליף - וחבל.
והשאלה הנוספת: איפה קולה של לשכת עו"ד ואיפה קולו של יו"ר הלשכה. הלשכה, על-ידי נציגיה, הפורום למשפט פלילי, צריך לפנות למפכ"ל, לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי ולבקש הנחיות או חקיקה ברורה בנושא. המצב הפרוץ הזה חייב להיפסק.
