ב-18 באוגוסט 1942 נרצחו 1,800 התושבים היהודיים של הכפר לומאז (LOMAZY) שבמזרח פולין, 150 ק"מ מזרחית לוורשה.
טבח זה לא היה יחיד, אלא חלק משרשרת רציחות המוניות שבוצעו בכפרים מבודדים יחסית, אשר אוכלוסייתם הייתה יהודית או מעורבת ואשר היו מרוחקים מקו מסילת ברזל כלשהו שיכול היה לשנע אותם אל תאי הגזים. בהעדר קו רכבות זמין, הגרמנים ביצעו את הטבח בשיטה שהם כינו "טבח מלוכלך" - מעשה בית מטבחיים.
בכפרים כמו לומאז, הובילו הגרמנים - באמצעות סייענים אוקראינים ופולנים - את יהודי הכפר אל יער קרוב, כפו על הצעירים שבהם לחפור בורות וירו בכולם למוות. הרציחות התגברו לאחר הפלישה לברית המועצות ביוני 1941 ופרסום "פקודת הקומיסרים", שהעניקה לחיילים הגרמנים רישיון להרוג כל יהודי - כולל ילדים, נשים וזקנים, אזרחים בלתי מעורבים כלל במלחמה. הנרצחים נותרו אלמונים ושמותיהם שקעו בנבכי ההיסטוריה. בה עדר דפי עד ב"יד ושם" וזיכרונות מתועדים של קרובים שניצלו, לא נותרו אפילו שמותיהם, ודאי לא גילאיהם, כתובותיהם, מקצועותיהם ובוודאי שלא פרטים על מהלך חייהם.
אלא שבמזרח פולין ביצעו הגרמנים במספר ערים וכפרים מפקדי אוכלוסין בתחילת הכיבוש, בשנת 1940. הללו בוצעו במטרה לגייס את היהודים לעבודות כפייה, ומאוחר יותר שימשו גם להשמדתם. קשה היה למצוא עותקים של מפקדי האוכלוסין הללו, מאחר שגופים פולנים רשמיים, כולל הארכיונים הפולנים, הסתירו אותם גם מגופים ישראלים רשמיים כמו יד ושם וגם מבודדים כמו כותב שורות אלו. המטרה הייתה להקשות על הניצולים ויורשי הקורבנות לדרוש להחזיר להם את הנדל"ן של הנרצחים.
בשנת 2014, לאחר מאמצים רבים, הוצאות מרובות ונסיעות חוזרות ונשנות לפולין, הצלחתי למצוא באופן אקראי את מפקד האוכלוסין של יהודי לומאז. לפתע ניתן היה לתת שמות, גילאים, כתובות מדויקות, ובמקרים מסוימים אף מקצועות וקורות חיים ל-1,120 יהודים אשר התגוררו בלומאז באמצע שנת 1940 ואשר נכללו במפקד האוכלוסין. חוקר פולני שסייע לי, גילה במקרה את דפי המפקד מוסתרים בארכיון של עיר אחרת ומתויגים בצורה מטעה. 700 הקורבנות הנוספים באוגוסט 1942 היו פליטים שהגיעו לכפר ואשר לא נכללו במפקד המוקדם.
גם אם יילקחו בחשבון המקרים הבודדים של מקרי מוות טבעי של יהודי לומאז שאירעו בשנים 1942-1940, וגם אם יילקחו בחשבון רציחות אקראיות של יהודים בתקופה שלפני הטבח, הרי שכעת, לאחר גילוי המסמכים המקוריים של מפקד האוכלוסין בלומאז, זהותם של שני שלישים מהנרצחים הפכה ידועה. "לכל אדם יש שם".
ניתן לשחזר במדויק גם את רשימת צעירי לומאז אשר נכלאו במחנה שיינייקי ( Szejneiki), מחנה עבודות כפייה שלושה קילומטרים צפונית-מזרחית ללומאז. עובדי הכפייה סומנו במסמכים המקוריים של מפקד האוכלוסין. חלקם נרצחו עם כל יהודי לומאז בקיץ 1942 וחלקם נרצחו בשנת 1943 והוטלו אל קבר אחים שנחפר במגרש המסדרים של מחנה שיינייקי.
ההיסטוריון האמריקני החשוב כריסטופר בראונינג פרסם בשנת 1992 ספר המתאר את נקודת מבטם של הרוצחים, גדוד המילואים 101 של משטרת הסדר. בראונינג כינה אותם בכותרת ספרו "אנשים רגילים", והסביר באריכות מדוע לדעתו הם היו אנשים רגילים מן היישוב הגרמני. ההיסטוריון היהודי-אמריקני דניאל גולדהאגן פרסם בשנת 1996 בארה"ב את הספר "תליינים מרצון בשירות היטלר", ובו דיבר על "גרמנים רגילים". ספרי נושא את הכותרת "יהודים רגילים", ונכתב מנקודת המבט של הנרצחים.
ככל הידוע, זוהי הפעם הראשונה והיחידה עד כה בה התגלה מפקד אוכלוסין גרמני מסודר ופרטני של תושבים יהודיים של כפר פולני, אשר הושמדו כולם לאחר מכן. היה רק ניצול אחד: ברוך גולדשר אשר הצליח להימלט משפת הבור ואשר עדותו מופיעה בהרחבה בספר. עדותו של עד ראייה פולני שהיה בן 13 בעת הטבח וראה אותו ממרחק 100 מטרים מופיעה גם היא בספר.
הספר מבקש לתרום להבנת אותם האירועים ה"קטנים" בכפרים נידחים, אירועים אשר המארג הכולל שלהם היה חלק משמעותי מן השואה. ספר על "מיקרו היסטוריה", טבח אחד מתוך אלפי מעשי טבח שנכללו בפתרון הסופי. טבח אחד המייצג את ה"מקרו-היסטוריה", האסטרטגיה החייתית הגרמנית להשמדת העם היהודי. 1,800 יהודים נרצחים פה, 18,000 יהודים נרצחים שם, 28,000 יהודים נרצחים ביער הזה, 35,000 בגיא הבא. כך הצטברו שני המיליונים הראשונים של קורבנות השואה עוד לפני שתאי הגזים נכנסו להילוך גבוה.
