קצב בוועדת השחרורים: פסגת הצביעות

מספרים שנערכה תחרות בין אנשי הסי.אי.איי. והק.ג.ב. מי יהיו הראשונים שיצליחו לתפוס שועל ביער עבות. אנשי הסי.אי.איי. תפסו שועל אחרי מספר שעות, וחיכו לאנשי הק.ג.ב. שלא הגיעו. בסוף נמאס להם לחכות, והם הלכו לחפש את אנשי הק.ג.ב., ומצאו אותם עומדים מסביב לארנב וצועקים עליו שוב ושוב: "תודה שאתה שועל". אבל האנשים האלה ממערכת המשפט, שעומדים סביב הנשיא קצב, וצועקים עליו "תודה שאתה אנס", אינם מזכירים את אנשי הק.ג.ב., אלא את אנשי האינקויזיציה הספרדית, שברשעות ואכזריות אין קץ עינו את האנוסים כדי שיודו שהם שומרים על יהדותם. והעובדה שבמולדתנו האהובה יכול להתרחש באין מפריע המחזה הזה, המזכיר את ימי האינקויזיציה הספרדית, היא פשוט שוברת לב, ומעוררת זעם אין אונים.

גילוי האמת

אין ספק בכך שאנשי מערכת המשפט מתמידים במאמציהם לחלץ מפיו של קצב הודאה, כי הם רוצים לטהר את מצפונם מהחשש, אם לא מהידיעה, שהם שלחו אדם חף מפשע לשבע שנים לכלא. מבוכריס הם הצליחו לחלץ הודאה, ומקצב לא. ולכן תומכיו של בוכריס השתתקו חיש מהר, ואילו המשוכנעים בחפותו של קצב, ואני ביניהם, ממשיכים במאבקם לגילוי האמת על משפטו. ולמרות שבניגוד לפרשת קצב, שבה הראיות גלויות לעינינו, בפרשת בוכריס רב הנסתר על הגלוי, בהחלט ייתכן שבדיוק כשם שבמשפטו של קצב הוכיחו פלטים משיחות טלפון שהוא והנאנסת לכאורה לא(!) היו באותו מקום בשעה שלדבריה היא נאנסה, כך בעת חקירתו של בוכריס הוכיחו איכוני טלפונים שהם כן(!) היו באותו מקום בשעה שבה הוא טען שלא היה איתה. אלא שסנגוריו של קצב אינם מנסים לשכנע את אנשי ועדת השחרורים בכך שהוא צודק כשהוא טוען שהוא מעולם לא אנס את א' ממשרד התירות, אלא בכך שמגיע לו יחס דומה לזה של כל אדם שהורשע בפשע: לא יותר ולא פחות. ומי שמאמין שקצב עלול לאנוס מישהי אם ישתחרר, שיקום! במחזה העיוועים הזה, שבו נאלצים סנגוריו של קצב לרקוד לצלילי חלילם של אנשי ועדת השחרורים, ולדון עימם בכובד ראש בשאלה אם קצב השתקם מספיק כדי שאפשר יהיה להיות בטוחים שהוא לא יאנוס אף אחת אם ישתחרר מהכלא, מוצגת לעינינו פסגה של צביעות מעוררת בוז ושאט נפש.