המודל של ביבי

אוי, כמה שבנימין נתניהו היה רוצה להיות דונלד טראמפ. הוא מתחיל לחקות אותו בשימוש ברשתות החברתיות ובהתקפות על התקשורת, ונחזור לזה בהמשך, אבל מה שביבי באמת היה רוצה - זה לבצע מינויים בשירות הציבורי בלי צורך בוועדות איתור, ועדת טירקל ושאר בלבולי מוח. ואני לא סתם משמיץ; נתניהו אמר בזאת במפורש (11.12.16). נתניהו לא טיפש, יש לו ידע בהיסטוריה והוא מכיר היטב את ארה"ב. כל זה מוביל אותי למסקנה, שנתניהו יודע היטב שהמערכת הפוליטית האמריקנית נבנתה במאה ה-18 לצרכים המיוחדים של 13 המושבות דאז. היא רחוקה מאוד מלהתאים לצרכים של מעצמת-על במאה ה-21. הוא גם אמור לדעת, שמדובר במערכת הומוגנית של איזונים ובלמים, ושאין זה אפשרי לקחת מרכיב אחד מתוכה, לבודד אותו וליישם אותו כשלעצמו במקום אחר ובזמנים אחרים. תזכורת: היה זה נתניהו שדחף להביא ארצה את הבחירה הישירה של ראש הממשלה - כמו נשיא ארה"ב - והתוצאות השליליות שלה ידועות היטב. נכון, נשיא ארה"ב מבצע אלפי מינויים פוליטיים. נכון, יש בזה היגיון ואפילו יתרון: השיטה הזאת מבטיחה שעובדי הציבור ישרתו את הדרג הנבחר, ולא יכפו עליו את דעותיהם (ראה "כן, אדוני השר"). אבל - וזהו אבל גדול - לצד זה, הנשיא זקוק לאישורו של הקונגרס למינויים הבכירים ביותר. כאשר הקונגרס הוא לעומתי - וזה המצב ברוב המקרים - גם מינוי ראוי יכול ליפול קורבן לחשבונאות מפלגתית. ואפילו כאשר הבית הלבן והקונגרס נשלטים בידי אותה מפלגה - כפי שיהיה החל מהחודש הבא - אין זה אומר שהסנטורים יצביעו אוטומטית בעד המועמד של הנשיא. כך למשל, אל תפלו מהכסא אם הסנט יבלום את מינויו של ריק טילרסון לשר החוץ (אם אכן טראמפ יבחר בו). המשמעות היא, שהנשיא לא לגמרי חופשי במינויים שלו. יתרה מזאת: המשמעות היא פוליטיזציה מוחלטת של צמרת השירות הציבורי. וכמו כל דבר בחיים, גם כאן הקיצוניות אינה מומלצת. פוליטיזציה כזאת משמעותה שהרבה מאוד ניסיון וידע אינם מנוצלים, משום שאנשי המקצוע אינם יכולים להגיע לדרגים הבכירים ביותר. היא גם אומרת, שלא יהיו קולות-שכנגד, מישהו שיביע דעה שונה ויאתגר את המחשבה המקובלת על הנשיא ואנשיו. וכך החלטות חשובות יתקבלו לא בהכרח על-פי הטוב היותר והנכון ביותר, אלא גם - ואולי בעיקר ואולי רק - לפי שיקולים פוליטיים. שלא לדבר על מינויים פוליטיים לתפקידים מרכזיים ברשויות אכיפת החוק ובבתי המשפט - שיטה הרסנית שפוגעת קשות גם באכיפה וגם בשפיטה.

זו לא דמוקרטיה מושלמת

מעבר לכך, יש לזכור את הליקויים הבסיסיים של השיטה האמריקנית - וכאמור, אי-אפשר לבודד קטע ממנה ולהגיד: נקח רק את זה. במידה לא מועטה, השיטה האמריקנית אינה דמוקרטית. היא מאפשרת למי שלא זכה ברוב הקולות להיבחר לנשיא. היא אומרת שבבחירות לקונגרס הולכים לאיבוד כל הקולות שניתנו למועמדים של נבחרו. היא אומרת שבקונגרס עומדים אנשי מפלגת הרוב בראש כל הוועדות. היא אומרת שהקונגרס יכול לטרפד את רצונותיו של הנשיא, גם אם הנשיא נבחר ברוב עצום ובקונגרס יש רוב של קול אחד למפלגה האחרת. כיצד, אם כן, הפכה ארה"ב למעצמה שכזאת? לא בזכות השיטה הפוליטית אלא למרות השיטה הפוליטית. סוד ההצלחה האמריקנית הוא השוק החופשי המתגמל יזמות ועבודה קשה. אלא שגם לזה יש צד שלילי: הפיכת הדולר לאליל, עשרות המיליונים שנותרים מאחור, חסרי הבית, נעדרי ביטוח הבריאות - ומכאן גם הפשע הגואה והגזענות המרימה את ראשה. בקיצור: אין יותר מדי מה לקנא בשיטה האמריקנית. אם בכלל, אזי יש ללמוד ממוסר העבודה של האמריקנים ומיכולתם לתכנן לטווח ארוך - וגם זה הולך ונשחק (ראו את המצב העלוב של התשתיות, שבחלקן מזכירות מדינות עולם שלישי). הירידה החדה במעמדה של ארה"ב נובעת לא רק מהמדיניות הרופסת של ממשל ברק אובמה, אלא גם מתהליכי יסוד המכרסמים בחברה האמריקנית ובאים לידי ביטוי באלימות, בגזענות, בשנאת זרים.

את מי הוא באמת מזכיר

כאמור, אני משער שנתניהו יודע את כל זה, או לפחות את רוב זה. אבל הוא רוצה ליהנות רק מהיתרונות שמעניקה השיטה האמריקנית לעומד בראש המדינה, בלי לשלם את מחיר החסרונות. ובעצם, במחשבה מעמיקה יותר, נתניהו היה רוצה להשתחרר מכמה שיותר כבלים של דמוקרטיה ומינהל תקין. ראו את התקציב הדו-שנתי שהוא כפה, במטרה מוצהרת להבטיח את הישרדותו - גם על חשבון הפיקוח הפרלמנטרי החיוני והגמישות הכלכלית הנחוצה. ראו את השתלחויותיו נגד התקשורת ואת הזגזוג שלו בנושא השידור הציבורי, המשקפים שאיפה לסתום את פיותיהם של מבקריו. ראו את היד החזקה שהוא מפעיל בתוך הליכוד כדי למנוע צמיחת מועמד חילופי לראשות התנועה. ראו את מאבקיו נגד נפתלי בנט, האיש היחיד העלול לאגף אותו מימין. ראו את התקפותיו על מבקר המדינה, במטרה לקעקע את הלגיטימיות של מוסד זה. ראו את שתיקתו מול האמירה הגזענית של דוד ביטן נגד הצבעתם של הערבים בבחירות. יכול להיות שנתניהו צודק בחלק מן הדברים, אך התמונה הכוללת מדאיגה מאוד. היא מזכירה מישהו הרבה יותר גרוע מאשר דונלד טראמפ. היא מזכירה מישהו ששולט מאז 2003, שסגר עיתונים והשליך עיתונאים לכלא, שיזם רפורמה שתבטיח את שלטונו לפחות עד 2029, שעצר שופטים בנימוק שאינם נאמנים לו. היא מזכירה את רג'פ טאיפ ארדואן.