חברים שכולים

אחרי שנתיים של חברות וזוגיות פורחת, מיכל זהר ז"ל נרצחה בפיגוע דריסה בתחנת הרכבת בעכו, כאשר הייתה בדרכה מהבסיס לשיעור מחול. שש שנים עברו מאז. היא הייתה כל כך מיוחדת, ללא הגזמה בעיניי. לב עשוי זהב, כל כך גדול ואוהב. החבר שלה באותה התקופה, איתן, היה גם הוא בצבא באותו יום ארור. המפקד שלו הודיע לו על הפיגוע. מה קורה מאותו הרגע? האם ישנה תמיכה מהצבא לאותם חברים? הרי הם לא נשואים, והוא לא חלק מבני משפחתה. האם עוזרים ותומכים נפשית ולו במעט, לאותם חברים/ות שכולים? בני המשפחות שאיבדו את יקיריהם במלחמות ובפיגועי טרור ואיבה, מקבלים תמיכה רבה מצד משרד הביטחון והגופים השונים במדינה. ישנם מרכזי סיוע וקבוצות תמיכה לבני המשפחה הכוללים נציגים ממשרד הרווחה, טיפול פסיכולוגי, עזרה כלכלית, הטבות בנושא הדיור, התעסוקה, הלימודים ועוד. אך איזו תמיכה בני זוג שאינם משפחה מקבלים? החברים הטובים שהיו כל כך קרובים לאותו האדם, לעיתים אף יותר מבני המשפחה?

אסון נורא

בשנים האחרונות המושג "חברים שכולים" תופס תאוצה בחברה. מושג זה בא להסביר את אותם חברים שאיבדו את חבריהם החיילים, בזמן השירות הצבאי. בשנת 1998 הוקמה העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל. עמותה זו נוסדה על-מנת לסייע לחברות של חיילי צה"ל שנהרגו בעת שירותם הצבאי, להתמודד עם האסון הנורא שקרה להן ולעזור להן להשתקם. העמותה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם מערך הנפגעים בצה"ל וזוכה למימון שנתי ממשרד הביטחון. העזרה לחברות ניתנת במסגרת קבוצות תמיכה והקבוצות מנוהלות על-ידי 50 מטפלים מקצועיים המתמחים בטיפול בשכול. הקבוצה, כבת 10 משתתפים, נפגשת פעם בשבוע לאורך תקופה הנמשכת כשנה וההשתתפות אינה כרוכה בתשלום. ההשתתפות בקבוצות התמיכה פתוחה בפני כל בחורה או בחור שחבריהם נהרגו בעת שירותם הצבאי: סדיר, קבע או מילואים - ללא קשר לנסיבות מותם. איתן, חבר של מיכל זהר ז"ל, הלך באותה התקופה לאותה קבוצת תמיכה במשך שנה וכמה חודשים. "בסוף למדתי לחיות עם הכאב. קיבלתי כלים להתמודדות ובסוף המוות הוא חלק מהחיים של האנשים שנמצאים בחיים עדיין. אין סיבה אמיתית להיות עצובים על משהו שהוא בלתי נשלט .יש רק לדעת לקבל ולהיות שמחים ומאושרים ממה שיש. זאת השאיפה". בנוסף לעמותה, מה שהעלה את המודעות בשנים האחרונות היה הקמפיין שהושק ברשתות החברתיות הנקרא "אלמנות ללא טבעת". בנות זוגן של חיילי צה"ל שנפלו בפעולות המבצעיות השונות הן חלק מקמפיין זה. מחאתן נוגעת ליחס של משרד הביטחון אליהן, מאחר שהן אינן מוכרות כאלמנות צה"ל כי לא היו נשואות לאותם החיילים שנפלו. הן דורשות תמיכה והכרה, שכן הן היו אחד האנשים הכי קרובים לאותו החייל. אלה בר, אחת ה"אלמנות" אומרת: "ברגע שהמדינה והגופים הצבאיים לא מתייחסים אלייך כאל משהו שראוי ליחס, זה פוגע. אני הייתי החיים שלו כמו שהוא היה כל החיים שלי. למה אנחנו צריכות להילחם על המקום שלנו ולהוכיח לאנשים מי אנחנו ומה היינו בשבילם? הקטע הזה שלא מדברים איתנו, שלא מזכירים אותנו, שאנחנו לא מקבלות הזמנה לטקסים, שאנחנו לא מצוינות כבנות הזוג של... זה מאוד קשה". בימים אלו, העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל מנסה לחוקק חוק לטובת אותן חברות, יחד עם כמה מחברות הכנסת הנוכחיות. אז אומנם הפתרונות מועטים, אך עדיין קיימים. חברים שכולים, אתם לא לבד. "אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם" (מוקדש לסגן מיכל זהר ז"ל)