הכל התחיל לפני חודשים די רבים, כאשר הגיע אלי מכתב סחיטה באנגלית. בריון כלשהו עלה על המחשב שלי והודיע לי, שכל הקבצים נסגרו ורק תמורת תשלום של 500 דולר יסירו את ההסגר, ועד אז - כל הקבצים נעולים. בעברית פשוטה: סחיטה.
אני לא אוהב סחטנים ולא מאמין להם. אם אשלם, האם ישחררו ויחזירו לי את הקבצים שבמחשב? אולי יודיעו לי שהם שחררו רק חצי ורוצים עוד כסף? חוץ מזה, הקבצים שלי הינם בעיקרם פרטיים ולא נראה לי שהם שווים את דמי הסחיטה.
פניתי לטכנאיי מחשב והם הסכימו, שצריך לפרמט כדי להוציא את תוכנת הזדון וכל הקבצים עלולים להיפגע. אחד אמר שינסה לשחזר את הקבצים אחרי פירמוט המחשב. הבטיח והצליח לרוב, כי הרבה מן הקבצים ניצלו אך רבים אחרים, ובהם תמונות, נפגעו או נפגעו קשות ו... נוספו לי המון תמונות שלא שייכות לי וגם לא מעניינות אותי. הטיפול במחשב עלה קצת, אבל אני הרגשתי טוב שלא נסחטתי.
את רוב הקבצים שחזרתי בהקדם, אבל נשארו הפחות דחופים - כל מיני תמונות מכל מיני טיולים ותמונות משפחה וגם מסמכים פרטיים שונים. חלקן תקינות וחלקן הלכו לסל המחזור המחשבי. ואמש מצאתי פתאום בין הקבצים המשוחזרים: מכתב של
משה קצב. היה זה מכתב, שפורסם בימים שהוא הועמד לדין ומאז, אפילו שכחתי ממנו.
מאבק קשה משה קצב קיים באותו מועד מסיבת עתונאים רעשנית ותוקפנית ונזף קשות בעתונאים, שהטילו ספק בחפותו. מראהו של האיש הקוצף, נראה בעיני אמיתי. רק שחקן טוב יצליח לכעוס בכזאת אמת, חשבתי.
הנה הסרטון בן חמש וחצי דקות ובו משה קצב במסיבת עתונאים,
והנה נאומו המלא של משה קצב במסיבת העתונאים.
אז מדוע אני מספר היום על הסחטנים שבמחשב, שפגעו בי לפני חודשים?
בימים אלה עוסקת ועדת השיחרורים בבקשתו של משה קצב לשחררו שחרור מוקדם ממאסר והוא מודה לפתע בעבירות שעשה במתלוננות. במכתב שמצאתי במסגרת השחזורים שלי השבוע, נתגלה צילום כתב יד שנכתב על נייר מכתבים של משה קצב, כנראה בכתב ידו. לשחזור שלי במחשב, יש משמעות דווקא בימים אלה בעת הדיונים לשחרור מוקדם. מה נאמר באותו מסמך, שגיליתי אתמול במחשבי המשוחזר?
משה קצב בכתב יד: החלטתי לצאת למאבק קשה על חפותי, בדרך קשה וכואבת, כדי לשים קץ לרדיפה האכזרית ולנסיונות הסחיטה. במשך 20 חודשים סורקים את גופי במסרקות של ברזל. אינני יכול להודות במעשים שלא עשיתי נעשו, אינני יכול להודות באישומים שאין להם קשר לעובדות. אני חוזר ומכריז לא ביצעתי את המעשים המיוחסים לי ומעולם לא פגעתי באשה או באיש. אינני יכול להודות אפילו במעשים שנשיאת בית המשפט העליון, הגדירה כמינוריים, ושאין בהם גוון מיני.
הלינץ התקשורתי והרדיפה האכזרית נגדי לא משאירים לי ברירה, אלא לצאת למאבק על חפותי ולדחות את עצת אוהבי ללכת על הסדר הטיעון.
האם דייק בדבריו אלה, שנכתבו ב-18 במארס 2009? מי שקרא את המסמך, התרשם שהכותב היה משוכנע בחפותו, בטוח בעצמו ומאמין שמדובר בעלילה. בית המשפט קבע אחרת.
