בתי ספר מקצועיים ובתי ספר טכנולוגיים אלו תיכונים בהם רוכשים מקצוע בנוסף ללימודים עיוניים ברמה זו או אחרת. לעיתים הלימודים הטכנולוגיים או המקצועיים משולבים בתוך בתי ספר מקיפים, לעיתים הם משולבים במסגרות צבאיות ולעיתים אלו בתי ספר מקצועיים בלבד בהם כל תלמיד לומד ורוכש מקצוע. מטרת בתי הספר המקצועיים היא סיוע ברכישת מקצוע לאלו שמתקשים בלימודים העיוניים בתיכון כדי שיוכלו בעתיד להתפרנס ולפרנס את משפחתם ממקצוע מכובד.
בעשורים האחרונים חלו קיצוצים בתקציבים ונסגרו בתי ספר מקצועיים רבים. חלק מהמניעים לסגירת בתי הספר המקצועיים וקיצוץ התקציבים הוא הרצון לכוון תלמידים לאקדמיה, להוציא תעודת בגרות ולרכוש השכלה אקדמאית. בנוסף טענו שתוכנית המסלולים (תוכנית חלוקה המנתבת התלמידים למסלול המקצועי/עיוני) מנתבת תלמידים על בסיס מעמד סוציו-אקונומי, על בסיס אזור מגורים (כלומר מגורים בפריפריה) או על-פי ארצות מוצא למסלול שאינו מאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות ומנציח את מצבם הירוד. שיטת המסלולים נתפסה כשיטה המגבילה את התפתחותם של התלמידים בכך שהיא מונעת מהם את האפשרות להתקדם למקצועות מובילים יותר במשק.
יתרה מזו, ישנו פחד גדול של מערכת החינוך שעצם קיומם של בתי ספר מקצועיים יגרום לנשירה של תלמידים המסוגלים להוציא תעודת בגרות. הפחד נובע מהחשש שתלמידים אלו יוותרו מראש על תעודת הבגרות בתודעה שישנם בתי ספר מקצועיים שיוכלו תמיד לקלוט אותם וכך הם יוכלו לרכוש מקצוע ללא תעודת בגרות. פחד זה נובע מהידיעה שבימנו תעודת בגרות היא תעודה בסיסית שבדרך כלל סוללת דרך יותר בטוחה לבעליה.
בעיות קשות למרות טיעונים אלו דעתי היא שונה. כל מי שעשה תעודת בגרות יודע שהיא לא דבר של מה בכך. גם תעודות הבגרות "המינימליות" עם מס' היחידות הבסיסי דורשות לא מעט השקעה ולימוד. מערכת החינוך צריכה להבין שיש תלמידים שהמלחמה על תעודת הבגרות מיותרת עבורם.
לעיתים המצב בבית לא מאפשר למידה, מבחינה כלכלית – הילד חייב לקחת חלק בפרנסת הבית כדי לקיים את המשפחה או מבחינה נפשית - בעיות קשות שלא מאפשרות לילד סביבת למידה נוחה ושלווה, ולעיתים הילד עם הפרעות קשב קשות מדי ובעל חסך עצום של חומר לימודי שלא תמיד ניתן לגישור ע"י צוות בית הספר. במקרים כאלו, בעיני, בתי הספר המקצועיים יכולים להטיב עמו בצורה משמעותית.
במילים אחרות - לא כל ילד "שרק אם ילחמו עליו" (בהנחה שמערכת החינוך עושה זאת מלכתחילה) יוכל להוציא תעודת בגרות.
בנוסף, המלחמה הארוכה עם התלמיד לקראת תעודת הבגרות מכניסה אותו למעגל של חוסר הצלחה, גורמת לתחושת מסוגלות אישית נמוכה מאד, תסכול והמון חוויות של כישלון אחר כישלון. למרות מטרתם הטובה של מערכת החינוך מלחמות אלו יכולות לגרום להשלכות מרחיקות לכת בדימוי העצמי של התלמיד. בתי הספר המקצועיים מאפשרים חוויה אחרת לאותם ילדי קצה. ישנם תחומים שלא נמצאים בתוכנית הלימודים והנער יגלה בהם התעניינות או יגלו אצלו כישרון רב. הילד מסוגל לראשונה בחייו לחוות חוויה אחרת. חוויה שבה הוא הטוב, המוביל והכישרוני של הקבוצה. שבה הוא נהנה ולא חוזר מתוסכל הביתה, שהוא עושה את מה שהוא אוהב ויוכל גם (עם הרבה מאמץ) לקבל סכומי כסף נאים ואף ליהנות מעבודתו. חוויה כזאת יכולה לתרום לדימוי העצמי והתחושה האישית של הילד לאין ערוך.
עלויות גבוהות צריך לזכור שעבור נערים בעלי הפרעות קשב וריכוז קשות, הבאים מבתים מורכבים כאלו, קבלת תעודת הבגרות היא בדרך כלל לא הסיום של ההתמודדויות. עבור רוב הנערים האלו גם אחרי ההצלחה הגדולה והמאמצים הרבים על תעודת הבגרות הדרך העומדת לפניהם הולכת ונהיית הרבה יותר קשה. הם צריכים להתקבל למוסד אקדמאי (שבדרך כלל דורשים גם בחינת פסיכומטרי) ושאחר כך גם הלימודים בו לא פשוטים לנערים עם בעיות לימודיות. בנוסף, לימודים במוסד אקדמאי כל שיהיה שווים כסף - עלויות לימודי תואר ראשון הם גבוהות מאוד וכרוכות בעוד הוצאות נלוות – שלרוב לא אפשריות לאותם נערים. לכן אני חושבת שהדחיפה האוטומטית של ילדים כאלו לתעודת בגרות היא לא תמיד נכונה ולעיתים רק גורמת לעוול יותר גדול לאותם ילדים.
אינני חושבת שצריך לשלוח כל נער שמתקשה בלימודיו לבתי ספר מקצועיים. מערכת החינוך צריכה להילחם ולעשות את כל המאמצים שתלמידיה יצאו עם תעודת בגרות, להשקיע בהם תקציבים ותוכניות שונות שיכולות לסייע, ולעיתים ישנם הצלחות ואותם נערים מתגלים כמוצלחים במקצועות הלימודיים והשקעה זו אף נושאת פרי, אך ישנם מקרים שההשקעות הרבות של בית הספר לא מועילים ונושאים כישלונות במשך שנים. מובן שתעודת הבגרות והמסלול של רכישת השכלה הוא העדיף בדרך כלל. אך ישנם יוצאים מהכלל, ולעיתים עבור אותם נערים המסלול הנכון הוא המסלול המקצועי.
וכאן בתי הספר המקצועיים ממלאים תפקיד חשוב. בתי הספר האלו- ששמם לא הולך לפניהם והינם סופגים זלזול רב מגורמים רבים ממערכת החינוך- חייבים להתפתח ולגדול מתוך הבנה שישנם נערים שהדרך הנכונה ביותר עבורם היא לאו-דווקא ההתעקשות על תעודת בגרות.
אנו חייבים לעודד פתיחה של בתי ספר מעין אלו, ולהקצות תקציבים יותר גדולים בשבילם.
האקדמיה לא תמיד מטיבה עם כולם וישנם תלמידים שהדרך שלהם היא אחרת.
בחינוך ישנה אמירה ידועה שאומרת שלא תמיד מה שאנו חושבים שנכון עבור הילד הוא מה שנכון בשבילו באמת.
