חכמי התלמוד לימדונו כי חג החנוכה מקבע בזיכרון הלאומי את נס פח השמן "...בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (מסכת שבת כ"א,ב'). ניצחון המכבים מוזכר כבדרך אגב, בחצי משפט, המציין מתי אירע הנס " וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום".
הרמב"ם מלמד כי החג מקבע בזיכרון הלאומי את נס ניצחון המכבים המועטים על היוונים המרובים. בהלכות מגילה וחנוכה, פרק ג' הלכה א', אין זכר לנס פח השמן. "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם...ונכנסו להיכל ... וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם .. עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". זה עיקר הנס. אומנם בהלכה ב' הוא מוסיף גם דברים ברוח מה שאמרו חכמי התלמוד, אך כאמור, בהגדרת ליבת הנס, אומרים חכמים כי הליבה היא נרות שיכלו לדלוק על-פי טבעו של עולם יום אחד ודלקו שמונה ימים, ואומר הרמב"ם כי ליבת הנס הוא ניצחון המכבים והחזרת מלכות ישראל לתפארתה.
אורח פלאי נראה לי בעוניי כי יש מקום להשערה כי ליבת הנס שונה. הנס הוא שחרף כל הגזירות, וההרס השיטתי של המקדש, ופיגול יזום כל שהיה קדוש לישראל, נותר " פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול" ( התלמוד). על הנס הזה ראוי היה לקבוע הלל והודאה כמספר הימים בהם 'החזיק' הפח האחד הנותר באורח פלאי, עד שדרכו שמן חדש בגת והכשירוהו להדלקה.
בפח הזה השורד את המלחמה הטוטאלית בישראל ונעשה גרעין להתחדשותו, ראו חכמי ישראל בשורה הראויה להיזכר בכל דור ודור של רדיפות עד חורמה ועד מות המשיבות רוחות רעות של קדרות וייאוש כי מסעו של עם ישראל בדברי ימי
העולם הזה הגיע לסופו. הפח האחד הנותר מונח תמיד בין ההריסות ומקרין גלי 'אל ייאוש'. גם בגיא צלמוות שכולו אפלה שורד פח טהור ממנו יקדשו ישראל את תחיית האור הגדול.
כך ראיתי בעיניי את הנס הזה בחיי, ואראנו תמיד כשידיי מחזיקות בנר הרוטט המדליק נר מנר, נר מנר...
