הבנקים אשמים

בכל אשר נפנה יד הבנקים נמצאת בכל מקום. בראשית היה תוהו ובוהו, המדינה הצעירה לא קבעה עדיין דפוסי התנהגות, ובין השאר בכל הקשור לבנקים. אט אט התגבשה קבוצה של כחמישה בנקים שהם הבנקים הגדולים והבינוניים והם למעשה חזית הבנקאות במדינה. עובדי הבנקים הבכירים זכו למשכורות עתק וניתן היה לחשוב שבלעדיהם אין מדינה. בנק ישראל בעצמו השווה את משכורות עובדיו לעובדי הבנקים ולכן לא היה לו אינטרס לפגוע בהם או לשמור על הקופה הפיננסית. דווקא הפוליטיקאים היו אלו שעלו על הבריקדות עד שחוקקו את חוק מגבלת שכר הבנקאים, כך שלא ניתן לקפוץ מעל הפופיק. לא ששכר של שנים וחצי מיליון זה מעט אבל זה פחות ממה שהורגלו לקבל. מאחר שהבנקים נחשבו למניה בטוחה וסולידית, המניות שלהם עלו בהתמדה ובמשך תקופה מסוימת הם עלו בצורה לא מבוקרת, עד שהדבר עורר לפעולה והסתבר כי הבנקים מווסתים את מחיר המניה שלהם בניגוד לחוק שלא לדבר בפגיעה באנשים העמלים. הוקמה ועדה שבחנה את כל הנושא והחליטה על שורת צעדים למניעת משבר כזה בעתיד, אולם ככל שקובעים כללים כן מוצאים להם פתרונות יצירתיים. נהוג לאמר שלכל כלי נשק יש את האנטי שלו לכל טיל יש משמיד טיל וכו אותו כלל חל גם פה.

משכורות עתק

הוועדה שעסקה במשבר הבנקים קבעה לדוגמה כי לא ניתן יהיה לתת הלוואות ו/או מימון אחר ללווה בודד מעל 15% מהונו. והנה קם לו טייקון פישמן, כן זה מקרנות ההשתלמות וקרנות הנאמנות ואחרות מהשותפות של יוסי ריגר, והוכיח כי בעזרת מתק שפתיים או איומים, בעזרת רכישת ומכירת חברות ניתן להתגבר על הכלל הזה. ואז חוב שולי לכאורה לרשות המיסים הביא לתביעה מטעם רשות המיסים, שגררה בעקבותיה את התעוררות הבנקים ותביעה גם מצידם. לא הבנקאים אלה שמקבלים משכורות עתק עמדו בפרץ ומנעו את ההשתוללות הזו, אלה פקידי רשות המיסים שנוטים לזלזל ברמתם המקצועית ובוודאי אינם משתווים במשכורתם למשכורות הבנקאים. כן הבנקים אשמים לא פחות מפישמן. הם אלה שאיפשרו לו לחגוג על חשבוננו ולעשות ככל העולה על רוחו, גם אחרי שהסתבר כי הטייקון הוא מהמר בלתי נלאה, גם אחרי שהסתבר כי הבנקאים בארה"ב של בנק הפועלים ולאומי נותנים הלוואות להלבנת הון, כל זה לא הדליק נורה אדומה אצל רקפת עמינח או ציון סרוסי, והם המשיכו עסקים כרגיל. אז עד מתי תמשך ההפקרות הזאת, מדוע הבנקאים הללו לא עומדים לדין, מדוע הציבור לא תובע אותם בתביעה יצוגית על כל מה שהם מעוללים לנו, והיכן הרגולטור שתפקידו בראש וראשונה לשמור עלינו. מספיק ודי. צריך להציב רף גבוה בפני טייקונים ולא בפני אנשים פשוטים שנזקקים להלוואה. לדוגמה, מי שצומח מעבר לאחוז מסוים יאמר לו מספיק, תנוח כמה שנים על זרי הדפנה עם מה שצברת ואחר כך תמשיך הלאה.