א. דרך ארוכה בכניסה למוזאון מטרופוליטן אמרתי, שאני אזרח ותיק. על הלוח כתוב, שדמי הכניסה הם 18 דולר. גם כאן, מי שמזמין מראש, באינטרנט, זוכה להנחה. הקופאי אמר, שלוותיקים הכניסה חופשית, ואנחנו יכולים לתרום למוזאון כרצוננו.
הלכנו לראות את אגף האימפרסיוניסטים. כדי ליהנות ממונה, מואן-גוך ומאחרים צריכים לעבור מסע מפרך במבוך חדרי המוזאון, תוך היעזרות מתמדת במפה ובעובדי המקום.
אחר נדידה ארוכה, שבעו עינינו, וכאבו רגלינו. הלכנו לנוח בקפטריה, לשתות ולאכול.
משם המשכנו לגלריית טיש, שהציגה תערוכה מדהימה על ירושלים. בין השאר, הוצגו כתבי-יד של הרמב״ם, של רבי יהודה הלוי ושל חכמים אחרים, אך גם כתבי-יד בערבית, בלטינית,
בעברית עתיקה (כתב דעץ) ובשפות אחרות של היושבים בירושלים.
ב. קור כשנחתנו בניו-יורק, הייתה הטמפרטורה שם אפס מעלות (33 מעלות פרנהייט, למתעניינים). ביציאה מהמסוף קידמו אותנו שוטר עצבני, נהגי מוניות לחוצים ונהגים, שבאו לאסוף את הבאים. בכולם היכתה רוח קרה, שלא ריחמה על-אף אחד.
והקור התעצם. כעבור כשבוע, כבר היה מינוס שבע וגם מינוס אחת-עשרה ביום. בליילה מתעצם, הקור. כשיצאנו מהמונית, היה קשה לעבור את עשרת המטרים עד לדלת הכניסה הכפולה לבניין.
שלשלות ההרים האמריקניים ניצבות בכיוון צפון-דרום, ואינן חוסמות את הרוחות הארקטיות, שמכות בצפון אמריקה. לכן, קר כאן מאוד. האמריקנים מוציאים הון תועפות לחימום בתיהם, והמתקנים הציבוריים מחוממים גם כן. הבעיה במעברים מהכא להתם.
צריך לארוז יפה את הגוף, לקראת יציאה מהבית. לבל ייחשף שמץ ממנו לרוח האכזרית.
כדאי, שתביא גאטקעס, אמר לי קרוב, והוא צדק. אחרי עשרות שנים לבשתי אותם שוב, ובירכתי. ומעל לכל הציוד - כפפות, צעיף, שני מעילים וכובע - ממש כמו יציאה לסיור בתעסוקת מילואים בגולן בחורף. איננו מוכנים עם הציוד הנכון ועם הרוח הנאותה להתמודדות עם קור עז. זו תפיסת עולם שונה מהנהוג אצלנו, במחוזות החמים, והתנהלות אחרת.
הרוח במנהטן איומה, וכשהקור דוהר ברחובות, קשה להתמודד עמו. באחד מביקוריי הקודמים, בחרנו להתחבא מפניו במוזאונים. למי שהחליט אחרת, קשה להתנייע. עם כל כך הרבה פריטי לבוש, אתה מסורבל כמו מתאבק סומו, שיוצא לזירה, ועטוף כמו אישה מוסלמית, שחבשה חיג׳אב. אבל זו ההגנה, המתאימה לרוח הפראית, שמגיעה היישר מהקוטב, ומקפיאה במרץ את הכל. כל מה שחשוף - כואב. ועדיין, עד שיצאנו מהתפוח הגדול, לא ירד שלג. הכל צמוד לגוף וסגור היטב לבל ידלוף חום וכדי שהקור לא יחדור.
מכינים את הנכדה ליציאה לגן. היא עטופה בשכבות, שעליהן כובע וכפפות, מכוסה בעגלתה בשמיכה ובמגן רוח. הליכה קצרה אך מקפיאה עד לגן המחומם. העגלה נשארת במבואת הגן, עד שובה, ארוזה כדבעי, אחר-הצהריים.
ג. מטווח משחק רגיל - בליגה לכדורסל וגם בליגת המכללות - מניב יותר ממאתיים נקודות. אין בו רגע דל. זה קצב אדיר של קליעות, וכרגע האופנה הנה מטווח מדויק ממרחקים ארוכים, המקנים שלוש נקודות. שחקנים כמו ראסל וסטברוק (גופייה אפס בקבוצת תאנדרס מאוקלהומה סיטי) וכמו סטפן קארי (גופייה 30 בקבוצת גולדן סטייט ואריורס) קולעים מכל כמעט מכל מקום על המגרש. לכן, קשה מאוד לשמור עליהם. ראיתי את קארי משחרר כדור כאילו בעלמא, ממרחק עצום, והוא נחת בסל, עוד בטרם הצליחה ההגנה לסגור עליו. גם וסטברוק מפליא לקלוע ולפרוץ את מערכי היריב.
רמה גבוהה כל כך של קליעה, מכל מקום ומכל טווח, מחייבת כישרון, אימונים ארוכים ומתמידים ומשמעת חמורה.
הקהל בא למגרש שעה לפני המשחק, כדי לראות את קארי מתחמם ומתאמן לקראת המשחק, עם שני כדורים בבת-אחת, כדי לטייב את שליטתו בכדור. לאימונים המפרכים יש תשואה נפלאה בלהטוטים, שקארי מבצע במשחק. שליטתו בכדור ניכרת בכל רגע, וכמעט כל כדור שמגיע אליו מסתיים בסל, בלי קשר למרחקו מהסל.
ד. תוגת השמאל מאז ומתמיד נמנעה ארצות-הברית מלמנות יהודי לשגרירה בישראל. מאז מינוי ג׳ימס מקדולנד לשגריר הראשון של וושינגטון בארץ, מונו רק שלושה יהודים לתפקיד -
מרטין אינדיק,
דן קרצר ו
דן שפירו. כעת, לכשיאושר מינויו בסנאט, יהיה דיוויד פרידמן - עורך-דין בן 59, ידיד מובהק של ישראל, יהודי דתי וחם, וחבר טוב של הנשיא הנבחר - השגריר האמריקני בארץ. והוא לא מסתיר את דעותיו, התומכות בקול רם ונישא בארץ-ישראל השלמה, ומגנות את מתנגדי הרעיון.
כמה מסכנים אוהבי הפלשתינים, שונאי המדינה ושונאי ארץ-ישראל. למי יילכו עכשיו להלשין על בנייה יהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים?! מי יציל עבורם את רמצי חלומם על שתי המדינות?! מי יממן את מלשינותם!? ומי יממן את ריצתם לבחירות!?
אחרי שמונה שנות צינה כלפי ישראל בבית הלבן, בימיו של נשיא איסלאמיסט, שמילא את הממשל בעוכרי ישראל, מסמן מינוי פרידמן, שמעולם לא חסך את שבטו ממתנגדי ההתיישבות היהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים ומחסידי רעיון שתי המדינות, על שינוי במגמה - גם אם טראמפ, כמו קודמיו, לא יגשים את ההבטחה להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. פרידמן הוא רוח המפקד, לצערם של רבים אצלנו וברמאללה.
ה. חטפו הסינים חטפו צוללת לא-מאוישת אמריקנית. כנראה, קיוו למעשי פיוס אמריקניים, שיסמנו עוד הישג שלהם במלחמה הקרה, שהם מנהלים בים סין הדרומי.
האם הדבר יצליח להם גם עם ממשל טראמפ?!
נראה, כי הנשיא הנבחר הצליח להעביר לסינים את המסר, שתם עידן אובמה. אך מכאן עוד רחוקה הדרך עד לאסטרטגיה ברורה של וושינגטון כלפי הסינים בזירה.
ו. התאכזבו כידוע, במשחקים, שבהם קבוצתך מפסידה, השופט בן .... כשנכזבה תוחלתם של השמאלנים - בארץ ובארצות-הברית - וברוב נבזותו לא מילא הבוחר את רצונם, הם קיוו לבלתי-אפשרי - מרידה של האלקטורים. הבוחר האמריקני אינו בוחר בנשיא אלא בחֶבר (קולג') אלקטורים, שנבחרים בכל מדינה, ומצביעים למען המועמד לנשיאות. מאז הוקמה ארצות-הברית לא הפרו אלקטורים את צו אנשי מדינתם. והבלתי-אפשרי לא התקיים, לדאבון-לבם של מי מאוכזבי שמונה בנובמבר:
דונלד טראמפ נבחר סופית לנשיא ארצות-הברית; וכנראה, ישים קץ להרבה גחמות של ממשל אובמה. שהרי לשם כך נבחר.
מאז הבחירות הם מלאים בביקורת על שהיטה האמריקנית, ומשעיחים עובדה חשובה: זו הדמוקרטיה הוותיקה ביותר בעולם, שעדיין עובדת כדבעי.
עכשיו פעמיו של הממשל הנכנס אל עבר ועדות הסנאט, שצריכות לאשרר את מינוי הבכירים בממשל (שרים - הנקראים כאן מזכירים - ס\גני-שרים, עוזרי שרים, שגרירים וראשי סוכנויות ממשל). פנים חדשות נכנסות ל"גבעה", והתקשורת לחוצה כיוון שהיא יודעת היטב, שאיבדה מקורות, שטיפחה בממשל אובמה.
ז. מגהצים פעם גיהצו כרטיסי אשראי, ולפני כן שילמו במזומן, או בשיק. מכל מקום התמלאו הכיסים במטבעות. המטבעות היו חשובים, כיוון שהם גם הפעילו את הטלפונים הציבוריים האמריקניים. כעת איני זוכר ששילמתי משהו במזומן - חוץ מאשר לכמה נהגי מוניות, שהפעילו את הטריק הידוע, שה'מגהץ' האלקטרוני שלהם משובש כביכול. בכל מקום משלמים בכרטיסי אשראי, שכמעט אינם יוצאים מידו של הלקוח. הוא מחליקם במכשיר האוטומטי, בחנויות ובמוניות, ובמו ידיו מוסיף למחיר את התשר, שיחד עם המס (מקומי ומדינתי) אינם חלק מהמחיר, לפי הנהוג באמריקה.
