מסתבר לאחר כל המילים הגבוהות, ההצגות מול מצלמות הטלוויזיה, הקונטרסים הפסאודו-מדעיים, ומיני איומים בפרשת עמונה מסתתר בסך-הכל מחיר כספי. הדיוטות נטו לחשוב שאולי הנחשבים לאידאולוגיים ביותר לא ילכו אחר פתיים כספיים אלא יעמוד על שלהם כיאה לחלוצי הארץ החדשים. לא מיני ולא מקצתיה: הכל עניין של כסף ועוד כסף ועוד כסף. מטר כאן ומטר שם, קילומטר פה וקילומטר שם, אין כל חשיבות היכן היישוב. העיקר הכסף. מי שבא בטענות על תושבי עמונה הוא טיפש גמור. הם עשו בדיוק מה שהיה מצופה מהם. איימו על ראש ה
ממשלה דרך בנט, שקד, ועוד כמה ח"כים ממפלגת
הבית היהודי והם השיגו את מבוקשם. הקריקטורות הפוליטיות שהוזכרו לעיל הן הן הבעיה. כולם יודעים שעמונה נולדה בחטא, במרמה ובעורמה. ראשי המתנחלים מודים בכך בפה מלא ללא ניד עפעף. והאמת היא שאין זה חשוב. פוליטיקאים קטנים, ציניים עד עמקי נשמתם, החל מראש הממשלה, דרך בנט, שקד, וחבריהם הוכיחו שאורית סטרוק ו
בצלאל סמוטריץ' יודעים איך להטיל עליהם פחד ואימה. כדי לתעתע בציבור "המנהיגים" הללו טחבו את היד עמוק בכיסה של המדינה וגזלו כספי אזרחים, חוקקו חוק מטופש ומשווקים אותו כהברקה משפטית גאוניות, ועוד מתפארים בעשייתם.
ברגע שתושבי עמונה ומנהיגי המתנחלים הסכימו לפנות את עמונה תמורת כסף, אין יותר אידאולוגיה אלא סחר-מכר ותו לא. כל אימת שיבואו אותם מנהיגים חדלי אישים ויטענו שאדמת ארץ ישראל קדושה, בלתי ניתנת לחלוקה, שייכת רק ליהודים ואסור לוותר עליה בשום תנאי ובשום מקרה, אנו נזכיר להם שתמורת כסף הם הסכימו להרס עמונה. יתרה מזו: כל ממשלה בעתיד תוכל להורות על הרס יישובים ביהודה ושומרון בתמורה לפיצוי כספי הולם, והמתנחלים לא יוכלו לטעון שהמדובר במהלך בלתי כשר הלכתית. עמונה היא הלכה בפני עצמה: פינוי תמורת פיצוי גבוה ומכירת אשליות.
כל פסטיבל הטמטום הזה התחרש רק בגלל רצונם של הפוליטיקאים שהוזכרו לעיל לשרוד. שום דבר ענייני אחר. בהיותם שלובי זרועות על קופת המדינה הם הרי עושים בתוך שלהם. מה מעניין אותם לאן הולך הכסף ועבור מה. העיקר שהם בשלטון. נו, אז זו המשילות אותה רוצים נתניהו ושרת המשפטים. אם נבחרו, אז שיותר להם לעשות כל מה שבא להם, ללא מגבלות, ללא פיקוח, ללא בתי משפט משוקצים. בכך מסתכמת הדמוקרטיה שלהם ותו לא.
אם להיות כנים, אין ממש תקווה לשינויים בעתיד הקרוב כי רוב העם רוצה את המנהיגים הללו. זכותו המלאה. מומלץ לאותו הרוב שבעתות משבר, כשהחקלאות קורסת, כשאין מעבירים תקציבים לעיירות הפיתוח, כאשר ראשי השלטון המקומי ביישובי הפריפריה מזהירים מקריסת היישובים,. יזכרו מי בחר באותם המנהיגים הדגולים שהביאו אותנו הלום.
