הסירו את עדשות השנאה

גל שנאה שטף אותנו השבוע כלפי חלוצי עמונה. אני מציע לקוראים לדלג על קצף ההשמצות ולשאוב נחמה מאנשי גב ההר. ביקרתי שם השבוע. הם מייצגים תקווה. נשים וגברים אידיאליסטים, צנועים, מסתפקים בתנאים קשים ושבעי טראומות פינוי והרס - נאחזים בהר עבור כולנו. זאת הציונות כפי שהכרנוה: השיבה לציון וההיאחזות באדמתה כחלק מהמאבק הלאומי של העם היהודי לשוב להיסטוריה כריבון על חייו וארצו העתיקה. הסתכלו עליהם שלא בעד עדשות השנאה שהציעו חלקים בתקשורת כדי לסמא את עינינו. "כל המדינה בת ערובה" שלהם, כתב השבוע ב"ידיעות" רענן שקד מתל אביב. ההפך: הם "בני ערובה" של חלום שיבת ציון, שוויתרו על הנוחות והטוב שמציעה כיום המדינה לאזרחיה, ובחרו להעפיל אל ההר כשליחי הציבור. משם הם שומרים עלינו ונושאים את האלונקה הציונית בעבור כולנו. כתבתי כבר לפני מספר שבועות שהמערכה על עמונה היא סמלית, משום שארגוני זכויות ההרס מכוונים גבוה יותר: אל יישוב האֵם, ספינת הדגל של ההתיישבות, עפרה. והנה השבוע יכולנו לשמוע זאת מפי דרור אטקס, פעיל החרבה ידוע, שהגיש בזמנו את עתירת "שלום עכשיו", שהביאה להרס תשעת בתי האבן בעמונה לפני כעשר שנים. הייתי שם השבוע. גולמי הבטון והברזל ההרוסים נותרו במקום. אף ערבי לא עלה לעבד את האדמה. הרס לשמו. בתוכנית "המקור" הודה אטקס ש"התלבש" על עמונה בגלל עפרה, "המייפלאואר של ההתיישבות". בני עמנו בחרו בשיתוף פעולה עם ערביי האזור נגד חלוצי ההר.

לשמע הסכם הפינוי המסתמן, החלו שונאי ההתיישבות לצקצק על "סכומי הכסף האדירים", שמתיישבי עמונה הוציאו מהמדינה. ידיעות אחרונות נתן את האות בעמודו הראשי: "מיליון שקל לכל משפחה בעמונה כפיצוי על הפינוי מגבעת המחלוקת". ערד ניר מערוץ 2 צייץ "ארץ ישראל נקנית בייסורים, או בפיצויים של מיליוני שקלים". גם נדב אייל, איש ערוץ 10, הצטרף: "שיקום חייהם. מיליון שקלים למשפחה, וזה הכסף הקטן". האמת היא ש-42 משפחות עמונה תקבלנה בין 200 אלף שקלים עד לכ-450 אלף למשפחה, עבור רכוש והשקעה (אצל חלקן) של כעשרים שנה. בביקורי ראיתי כרמי גפנים, יקב ודיר עזים ועוד פלאים שחוללו החלוצים על ההר. זה הרבה? עמוס בידרמן צייר בהארץ קריקטורה ובה גשם של דולרים שנתניהו ממטיר משמיים על המתיישבים הצוהלים על הגגות, בעוד פלאח ערבי צופה בהם על חמורו. האם יהודים וכסף אינם אחד מנושאי "הפרוטוקולים של זקני ציון"? שאר הכסף בהסדר המדובר אינו קשור לעמונה, אלא להתיישבות בכללה. הציונות נדרשה תמיד למימון; מה רע בזה? והיכן, לדעתכם, יושקעו סכומי הפיצוי - בקניית בית ברחוב של רענן שקד או במסע תענוגות מסביב לעולם? המשפחות עוברות להתיישב בגבעה אחרת על רכס הר חצור. הנה המבחן: "ידיעות" מוזמן להציע לכל משפחה 10 מיליון שקלים בתמורה לפינוי או להישאר בהר; האם יש ספק מה תהיה התשובה? כל זה לא משנה. ידיעות אחרונות שיקר ביודעין, כחלק ממסורת השנאה שלו להתיישבות; האחרים כבר לא בדקו אחריו; גם הם לא מאוהביה.

וכמו לא הספיק לעמונאים, הגיעה מכה נוספת ברביעי. הכותרת הראשית ב"ידיעות", שדחקה את כל אירועי העולם והקוסמוס, סיפרה שנתניהו אמר לתושבי עמונה בפגישתם הלילית: "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99', סילקו אותנו מהמעון הרשמי. נאלצנו לעבור למלון שרתון פלאזה". קיראו שוב. הכותרת מניחה שכולנו מטומטמים, וכשרה"מ ניסה לדלות טיפת אמפתיה לגורל עמונה, זאת ההשוואה שמצא. טמטום זה כבש את חזית העיתון שפעם הייתה לו מדינה והיום מעליל עלילות. כמה רשעות וארסיות אפשר לרכז בכותרת אחת? אנשי עמונה שבו וטענו שלא היו דברים מעולם. תושב המקום הלל וידאל נשאל על-ידי אראל סג"ל בגל"צ אם המשפט הזה נאמר, וענה: "חד-משמעית, לא!" עוד אמר לבני טייטלבוים ועדי המאירי ברשת ב': "לא היה ולא נברא". הוא הוסיף ש"הפגישה הייתה באווירה חיובית", ולא היה בה "שמץ של התנשאות ויהירות ממה שרוצים לתאר באותו סיפור מעוות". וכן הלאה. מה עומד מאחורי הכותרת השקרית? בסדר, אז "ידיעות" שונאים את נתניהו. לטעמי, לא בזה העניין. הכותרת נועדה לתקוע טריז בין רה"מ למתיישבים. הרי יומיים קודם הציג העיתון את המתיישבים כתאבי בצע ש"עשו אקזיט" מיישובם, אז עכשיו התמלא אמפתיה לסבלם? "ידיעות" שונא את ההתיישבות ולוחם נגדה מהמחצית השנייה של שנות ה-80, אז הפסיד העורך הרוויזיוניסט הרצל רוזנבלום ז"ל את עיתונו לעיתונאי השמאל שעברו אליו מ"דבר" ו"על המשמר" שנסגרו. מאז, הפך העיתון לחזית הראשית של המאבק בהתיישבות, בימין ובציונות הדתית. אני זוכר המון מאמרי שטנה שפורסמו שם נגד חלוצי שומרון ויהודה. מהמפורסמים היה נאומו של עמוס עוז בהפגנת "שלום עכשיו" ביוני 1989 שהופיע במוסף הפוליטי בהבלטה כמאמר דעה: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על-מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף". כמה אלימות בטקסט מצד מי שמדבר נגדה...

לגמרי שלא במקרה, פירסם רוגל אלפר באותו יום ביקורת בהארץ על סרטו של עמיתי יואב לימור "נעלמים", שעסק בתופעת ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב. העובדה שלימור נחרד מתופעת ההתבוללות מדביקה עליו מבחינת אלפר תו של "גזען. בדיוק כמו בנט. ולהבדיל, כמו היטלר. היטלר כמעט רצח את הסבתא רק בשל יהדותה, ולימור פוסל את הכלה רק בשל נוצריותה". נחזור שוב: הוויכוח בחברה הישראלית אינו על "שטחים" ולא על "מדינה פלשתינית". זהו ויכוח על מה שחבלי הארץ הללו מייצגים בתודעה הלאומית: ארץ התנ"ך, ערש לאומיותנו העתיקה והמסורת הדתית שלנו - ויכוח על זהותנו, וביתר דיוק - הרכיב היהודי בזהותנו. לכן השנאה הלא רציונלית כלפי הייצוגים הקשורים לזהות הזאת, כולל החשש מהתבוללות. אנשי גב ההר נאחזים באדמת המולדת בעקשנות. צריך לחזקם. זהו מבחן היסטורי.