במוצאי השבת הקרובה, שעה קלה לאחר ששלומי אמוני ישראל ידליקו נר שמיני של חנוכה, ייצאו ישראלים רבים לחגיגות סיום השנה האזרחית ותחילת 2017. יהודים אחרים בעולם נוהגים להציב עץ אשוח נוצרי ליד החנוכיה בחג המולד, ואת הסילבסטר שלאחריו חוגגים עד אובדן עשתונות. נעלמה מהם הסתירה המובנית בין חנוכה, שיסודו התרסה כנגד ההתייוונות, לבין החגא הנוצרי שאימוצו מבטא מגמות התייוונות והתבוללות.
למרבה הצער זוכה הנצרות בשנים האחרונות לעדנה מסוימת בקרב יהודים. סולחים בקלות דעת מחפירה, על אלפיים שנות רדיפות, עינויים, השפלות, שפיכות דמים. בימים שבין חג המולד הנוצרי ל-31 בדצמבר נוהגים ישראלים לטייל במשכנות הנוצרים (והמהדרין יוצאים לסייר בערי הנוצרים בחו"ל), כדי להתבשם מקישוטי הרחוב, מעצי אשוח חגיגיים וממשחקי התאורה. האם שכחנו וסלחנו לדת הלוציפרית (שטנית), ששפכה דם ישראל כמים, בממדים שלא ברא השטן?
קשה ואולי גם לא נכון לכלול תחת אותה מטריה נוצרית, את כל נוצרי העולם. יש ביניהם גם אוהבי ישראל. אבל מרביתם אנטישמים נתעבים, מעצם ראיית דתם המחודשת, כיורשתה של היהדות. מכל בחינה שהיא, עלתה איבתה התהומית ליהדות לאורך ההיסטוריה, על המשטמה האיסלאמית.
השילוב המטורף הוא האיסלמו-נוצרי. תמהיל קטלני כזה מתגלם בדמותו של הנשיא האיסלמו-נוצרי באראכ חוסיין אובמה, שמגלה ברדיפתו את מדינת ישראל והיצמדותו לטיעון הפלשתיני כאילו הכותל המערבי הוא בכלל נכס פלשתיני כבוש, את פרצופו האמיתי של עוכר ישראל איסלמו-נוצרי, שהסתתר מאחורי חיוכי הפוליטיקלי קורקט.
זיקה להר-הבית גם באזורנו מפגינים דווקא נוצרים פלשתינים, משטמה אנטי ישראלית קיצונית. ולא מעניין אותם שברחבי המזה"ת – עירק, מצרים, סוריה ולבנון - נשחטים נוצרים ברבבותיהם, בידי קיצונים מוסלמיים נוסח דאעש.
קחו את הלאומן הפלשתיני
באסל גטאס, שנתפס מבריח טלפונים ניידים לרוצחים מתועבים. האיש הוא בעצם נוצרי. אבל נוצריותו לא הפריעה לו לעלות לביקורים מתריסים בהר-הבית, אף שכנוצרי אין לו שום זיקה להר-הבית, ואין לו באמת מה לחפש שם.
גטאס, איש
בל"ד שהכריזה כי החיזבאללה איננו ארגון טרור, אינו הנוצרי היחיד שמתאמץ להיות מוסלמי יותר ממוסלמי. קדמו לו מייסד בל"ד הח"כ לשעבר עַזְמִי בִשַארָה, שריגל בעת מלחמת לבנון השנייה לטובת החיזבאללה וסייע לטווח אש לעבר ערי הגליל ומיתקני הדלק בחיפה; הכומר המחבל הילריון קפוצ'י, שהועמד לדין ב-1974 בשל סיוע לארגון טרור, והצהיר במשפטו בירושלים: "הכובשים בני העוולה הגיעו מן האפלה כדי לחלל את העיר הקדושה ירושלים, ערש שתי הדתות - הנצרות והאיסלאם. ישוע המשיח מבכה בשמיים את גורל ירושלים"; ונוצרים נוספים.
ומחוץ לגבולותינו זכורים לשימצה רב הטרוריסטים ג'ורג' חבש, וחברו ודיע חדאד, שניהם נוצרים, מייסדי ומנהיגי ארגון הטרור האכזרי 'החזית העממית לשחרור פלשתין', שרצח עשרות יהודים ובהם השר זאבי; המגה-טרוריסט נאיף חוואתמה, מנהיג 'החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין', שידיו מגואלות בדם עשרות יהודים; המחבלת בחליפה סלונית חנאן עשראווי, שייחלה "לאכול בעונג את כבדם של חיילים ישראלים"; ועוד.
הילולה וחגיגה כשייצאו במוצ"ש יהודים לחגוג את הסילבסטר, טוב שיזכרו את נחלי הדם שהמיטה עלינו 'דת האהבה' הכוזבת, שהסיתה את ההמונים הנבערים לפוגרומים, לפרעות, לעלילות דם, לשחיטות המוניות, לאינקוויזיציות, לשואות, ושאר מרעין בישין. אַל נשכח ואַל נסלח.
ההיסטוריונים אומנם חלוקים בשאלה אם האפיפיור סילבסטר (314-335), ששמו הונצח בחגא הנוצרי, היה צמא דם, שבשליחותו נטבחו יהודים רבים בליל פורענות זה. אולם כולם מאשרים, שלאורך ההיסטוריה הפכו אירועי סילבסטר תירוץ לשפך דם יהודים לרוב.
כבר בשנות ה-30 הבינו יהודי הארץ הגאים, את גודל החרפה. עיריית העיר העברית הראשונה התריעה אז מפני חגיגות לא לנו, ופירסמה ברבים תחת הכותרת החד-משמעית: "תל אביב מכריזה מלחמה בהתבוללות", את המינשר הבא: "העירייה רואה חובה לעצמה להזכיר גם השנה לבעלי בתי הקפה והמסעדות ולמקומות השעשועים בעיר על הצורך להימנע מחגיגות פומביות לכבוד ליל סילבסטר. המנהג הזה, לחוג את חג ליל סילבסטר בחוגי ציבור יהודי בתוך עיר עברית, פוגם בסגנון חיינו הלאומיים ההולך ומתרקם בארץ האבות. הקריאה מכוונת גם לקהל הרחב, שחלק ממנו – אומנם רק בודדים – נוהגים לחוג את החג הזה בהילולה וחגיגה, במסיבות רעים סואנות".
לעומת הגאווה הלאומית דאז, מציג
עיתון הארץ של ימינו, את שיא הצביעות: בחנוכה אשתקד הוא גינה בחריפות את החלטת הטלוויזיה, להציב בימי החנוכה לצד הקריין, חנוכיה חגיגית לכבוד החג היהודי. בחנוכה השנה הוא הוקיע באותה מידה של חריפות, את האיסור שהטיל רב הטכניון על הצבת עץ אשוח נוצרי במוסד היהודי. דו פרצופיות? רשעות? אוטואנטישמיות? מוסר כפול?
גם וגם וגם וגם. פעם ידענו מהו כבוד לאומי.
