בישראל מאושרות מספר תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, אך זהו מספר מצומצם מאוד לעומת מדינות אחרות באירופה. התרופות העיקריות הנמכרות בישראל הן "ריטלין" ו"קונצרטה". ישנם ילדים שאכן תרופות אלו פועלות עליהם בצורה טובה ובמקרים אלו המאמץ בקניית התרופות הינו קטן יותר. אולם, בהרבה מן המקרים של הסובלים מבעיות קשב וריכוז תרופות אלו אינן משפיעות או גורמות לתופעות לוואי.
כתוצאה מכך נאלצים הורים רבים לבצע יבוא עצמי של תרופות או לעבור דרך מפרכת הדורשת מילוי טופס 29 ג' על-ידי הרופא המטפל, העברתו לבית המרקחת, המתנה לאישורו ורכישה פרטית של התרופה בבית מרקחת פרטי. נוסף על כך יש לציין שתהליך זה בד"כ מגיע לסכומים של מאות ואפילו אלפי שקלים בחודש.
הורים רבים מגדירים תהליך זה כסיוט, במיוחד לאור העובדה שתרופות כאלו לא נמצאות במלאי באופן שוטף ולפעמים הגעת התרופה מתעכבת, דבר שגורם להפסקת הטיפול לתקופה מסוימת.
האם זה הוגן? האם ייתכן שנגרום להורים אלו סבל כפול? כיצד ניתן למנוע מילד שימוש בתרופה לזמן מסוים כאשר תפקודו ויכולת לימודו תלויים בה? מדוע לא כל התרופות זמינות בארץ?
תופעות לוואי למעשה, חלק מהתרופות הוגשו לרישום משרד הבריאות ואף הוגשה בקשה להכנסתן לסל הבריאותי הממלכתי. אך בחלק מהמקרים כלל לא הוגשה בקשה לרישום של התרופות בישראל משיקולים של חברות התרופות.
יש לציין שעם השנים חל שיפור במודעות ובקידום העניין וממש לאחרונה (2016) נוספה תרופה נוספת לסל התרופות. למרות זאת, מספר התרופות בסל התרופות בישראל עדיין מצומצם. כדור הוא לא נוסחה שמשפיעה על כל הסובלים באותה מידה, לכל ילד יש סוג מסוים של תרופה שמשפיעה עליו, ומה שמשפיע על ילד אחד לא בהכרח משפיע על השני. לכן לעניות דעתי יש צורך במגוון רחב של תרופות לטיפול בבעיה זו, במיוחד לאור העובדה שתרופות מסוג זה הרבה פעמים מלוות בתופעות לוואי רבות.
האם אין זה מתפקידנו וחובתנו להקל על המעמסה והסבל שגם ככה קיים? התמודדות עם בעיית קשב וריכוז היא קשה כשלעצמה, אז אם יש ביכולתנו להגדיל את סל התרופות ובכך להקל על הסובלים, מדוע שלא נעשה זאת?
