קמפיין מרושע נגד נתניהו, ומדוע הצביעות חוגגת

נוהג מוזר פשה במחוזותינו: השמחה לאיד. על מה ולמה פוקדת אותנו חגיגה משונה זו? אינני מבין. במיוחד רבה השמחה כאשר מדובר באיש ציבור... אז היא עולה מדרגה. היא הופכת לצהלה של ממש. משל אין האיש האמור עמל ומתייגע, מרבית שעות ימיו בשירות הציבור... כל הקמפיין העכשווי, שיש בו הרבה רשעות, נגד ראש הממשלה, קורה בעוד לא היוזמים אותו ולא התקשורת בכלל, פועלים לביצוע חקירה בפרשיות אחרות. במיוחד לא אלה של הרצוג (זכות השתיקה, שהוא נאפד בה בחקירותיו השונות), שמעון פרס ז"ל (שהשאיר שאלות קשות מאד, ללא תשובה (בכל הקשור לתקציב האחרון של בית הנשיא, שזינק לפתע ל - 62 מלש"ח), ולא אלה שהן כחטוטרת על גבה של, למשל, לבני, רק למשל. היועץ המשפטי לא אמור לעסוק בנושאים האלה? מדוע? החובות של הזכה מכל, שרת המשפטים לשעבר, לא חשובים? הם לא היו בגדר טובות הנאה? בנוסף לחוב הידוע (34 מלש"ח), היא קיבלה סכום של 1.8 מלש"ח, באופן בלתי חוקי (ובלתי מנומק בעליל), מפורז. הציבור לא אמור לקבל לפחות דיווח על אופן השימוש בכספים הללו? שקיפות? משהו? על הרבה פחות מזה אולמרט יושב בכלא...התקשורת, המערכת המשפטית, את כו - לם, אחז השיתוק... כו - לם מהלכים על בהונות רגליהם, כאשר מדובר בזך מכל ובזכה מכל... מדוע? ויש למישהו מושג מדוע מתעקשים שני הג'וקרים מהעבודה, והתקשורת לשפוך את דמו של נתניהו? ומי לבסוף אכן ייפגע? ובכן תרשו לי לנחש: מפלגת העבודה. היא זו שגם תאכל קורצה, וגם תגורש מן העיר. כמאמר הפתגם הידוע. החקירה של נתניהו החלה ביום שני האחרון, בלילה. כמה כתבים אומללים, טרוטי עיניים, בילו את השעות הקטנות מול שער בית רה"מ, ברחוב בלפור, עצמותיהן רוחפות מקור בשל הכפור הירושלמי העז. לבי לבי אתם. ואני שואל את מנהליהם: האין רחמים בלבכם? הרי ברור כי אלה מהתקשורת, הרודפת ברובה, לתיאבון, את רה"מ, לא יצאו בלילה זה עם מחצית טרפם בידם, וגם לא יצאו עם שללם בימים ובלילות אחרים. מדוע? כי פשוט אין שלל... בהודעה שפרסם היועמ"ש, ובה נמסר על החקירה, נאמר כי במקביל לה בוטלו החקירות בעניינים שבהם נקבע כי אין ממש בטענות נגד רה"מ. במסגרת זו נסגרו התיקים בגין ביבי טורס, בגין מימון אסור לבחירות ב - 2009 ובגין הטיית תוצאות הפריימריז בליכוד. הערכתי אומרת, שגם ביתר הסעיפים הנחקרים עתה, יתברר כי אין בהם משום עילה להגשת כתב אישום. נחיה ונראה.

מפלגת העבודה. הסוף?

על-פי הסקרים האחרונים, מפלגת העבודה "מתנדנדת", על הקו האדום המסמן את שמונת המנדטים שהיא אוחזת בהן, בשארית כוחותיה. גם אם אין נתון זה מדויק, כדרכם של סקרים, הוא מבטא מטרה, מגמה מסוימת. אותי זה מצער במיוחד. אני הייתי שם. הייתי והלכתי. לא יכולתי יותר לשאת את הבלוף, שזעק לשמיים, ומה היה הבלוף? האירועים אחרי ההינתקות מעזה והשתלטות החמאס, התנועה הבוגדנית והרצחנית, על העיר המסכנה ותושביה. ההרהורים שמלווים אותי מאז, נסובים אל עבר ערי - מדינה אחרות בעולם. הונג-קונג, סינגפור. אותו סדר גודל (בערך) מבחינת אוכלוסייה ושטח. מדינות זעירות - פורחות. רמת החיים של תושביהן מרקיעה שחקים. היא בין הגבוהות בעולם. אלא שאלה האוחזים בגרונם של התושבים האומללים בעזה, שנאתם בוערת בהם והיא ורק היא מפעילה אותם... רק מלחמה והרס רוצים שם... ובה בעת מתוך דבקות חסידית ממש, מפלגת העבודה חוזרת על המנטרה: "הבו לנו תהליך מדיני"... איזה תהליך מדיני הם רוצים, לעזאזל? אפשר להשתגע מההיגיון הצרוף האוחז בהם ומפעיל אותם... פעם נשאה המפלגה הזו בגאווה דגלים רבים וחשובים, בעיני. בראשם דגל הציונות. מאז נשמטו מאחיזתה דגלים רבים. אנו צופים עכשיו בתהליך היסטורי בו היא מוותרת בהדרגה על עוד אחד ועוד אחד. בעבור מה? בעבור "פוליטיקלי קורקט", שאין בו שום תוכן של ממש? בוודאי לא תוכן ציוני? בעד פוליטיקלי קורקט, שהעולם כולו מוותר עליו עכשיו? הנהייה אחר אותו פ.ק. גורמת לה נזקים עצומים. בעטיה היא מסרבת לעסוק בגיהינום הדרום תל אביבי שכפו מהגרים אפריקניים תאבי בצע, פורעי חוק וגבולות, וארגוני זכויות אדם, על השקופים, האומללים, ששכונתם נגזלת מהם, יומיום ביד חזקה. בעטיו היא סירבה לשותפות קואליציונית עם הליכוד, כשהיא נחשבת, עדיין, כאילו זכתה ב - 24 מנדטים. ובעטיו התנהלותה, כאילו יש לגיטימציה לקמפיין נגד רה"מ ובמאמצים העילאיים להפלתו, שלא באמצעות הקלפי. רק שגעון הגדלות שאחז בראשיה (אני מדגיש: לא בהרצוג!), ורצונם למנוע מהרצוג הצלת המפלגה והצלת מעמדו האישי, הם שגרמו להם לדחות את ידו המושטת של נתניהו. אינני יודע להגיד בוודאות אם זה הסוף, אבל אם נשאל חלקים מאמירתו המפורסמת של צ'רצ'יל, הגדול מכולם, בשינוי קטן, זו לבטח כן התחלת הסוף. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. כמה חבל.