הנה גם אני בת-המזל, מצאתי את שאהבה נפשי וסוף-סוף הוא כרע ברך. אחרי דמעות האושר הגדול וסבב ה"מזל טוב", הגלגלים בראש כבר מתחילים להסתובב במחשבות על ההכנות
לקראת היום הגדול – יום החתונה.
זוג צעיר בצעדיו הראשונים ניצב בפני תעשיה שלמה ולוחצת שנראה שמטרתה העיקרית היא רק לנסות ולקחת עוד כסף. עשרות אלפי שקלים נשפכים על ערב אחד, דבר המביא להשלכות לעתים חמורות כלפי הזוג הטרי.
לכל בחורה יש חלום איך תיראה החתונה שלה. גם אם היא לא חלמה על זה מגיל צעיר, מרגע האירוסין כבר מתחיל הדמיון לעבוד. אל תחשבו שבאותם חלומות הכלה היא תמיד כמו נסיכת דיסני והאולם יפה כארמון. אם בחלום שלך היה יותר ממפה לבנה, מפית לבנה וחופה המורכבת מטלית וארבעה מקלות, יכול להיות שכבר נתקלת בבעיה. על אותם חלומות מסתמכים ספקים שונים המרשים לעצמם להציע את שירותם במחיר לעתים מופקע ולא שווה ערך לתגמול.
בנוסף, זוג צעיר המתכנן חתונה עומד בפני ההוצאה הכלכלית המשמעותית הראשונה המשותפת שלו. לרוב, לזוגות צעירים אין את הידע המספק לעשות החלטה כלכלית חכמה ומחושבת, כזו שתשמור להם מספיק כסף בצד להתנהלות השוטפת של חיי היום יום, ואולי גם מעט חסכונות לדירה משלהם. לא אחת אנו שומעים סיפורים על זוגות צעירים שחוזרים לגור עם ההורים עקב חובות שלא הצליחו לכסות עוד מהחתונה. אין צורך להרחיב ולספר גם שבעיות כלכליות גורמות לחצים וסכסוכים במשפחה, דבר המוביל לעתים גם לגירושים.
יש שיגידו שהכל טוב ויפה, אכן המחירים גבוהים, אך ההוצאה הזו נעשית מבחירה. אני טוענת מנגד שלמרות שקיימת בחירה, אותה "תעשיית חתונות" כופה גם על זוג שרוצה חתונה פשוטה אך עדיין מכובדת לאורחים ועומדת בדרישות ההורים, לשלם סכומים גבוהים ולפעמים אף לשבור חסכונות היקרים מאוד ל"חיים שאחרי" החתונה.
לסיכום, מחיר הפתיחה של חיים משותפים לזוג צעיר הפך כה יקר, וכאלו גם ההשלכות. אני חושבת שיש מקום לחשיבה מחודשת לגבי מקומה של "החתונה" בסולם העדיפויות שלנו ובד בבד יש צורך בחינוך כלכלי נכון של החברה. אולי עם שני פתרונות אלה יחד ייווצר איזשהו שינוי וזוגות צעירים יוכלו לא רק לחלום על חתונה ודירה משלהם, אלא גם להגשים את אותו חלום.
