20 שנה שאני חיה באותו בית, באותה חברה, עם אותם אנשים ואותו סדר חיים שלא השתנה. והנה מגיע השלב שבו אני עוברת למקום שונה לגמרי. מקום עם אנשים שאני לא מכירה, סדר חיים שונה, חברה שונה, ואני לבד.חייתי בתוך ריבוע השייך לחברה הערבית מוסלמית, שבה כל אחד תומך בשני ומכיר את השני.
כשהתחלתי את הלימודים האקדמיים התחלתי בסדר חיים שונה ממה שהכרתי עד כה - התרחקות מההורים, התרחקות משכנים ונאלצתי לדבר בשפה עברית למרות ששפת האם שלי היא ערבית. פתאום הייתי צריכה לכתוב ולדבר רק בעברית. למעשה, שיניתי את החיים שלהם הייתי רגילה במשך 20 שנה.
לפעמים, המעבר הזה מעורר תחושות של פחד, חשש ומעלה שאלות, ותהיות באשר לזהות האישית, "האני" האישי. השפה היא האמצעי הכי חשוב כדי להבין אחד השני, לתקשר וליצור קשר עם אנשים מסביבנו. נכון שיש דמיון גדול בין השפה הערבית לשפה העברית, ופה ושם דיברתי והבנתי את השפה העברית, אבל המעבר יוצר מצב שונה המחייב אותנו לנהל שיחות בעברית, דבר שמצריך ידע רב בשפה. כדי להבין ולדבר שפה מסוימת בצורה נכונה, אתה צריך לחיות בתוך החברה שמדברת באותה שפה, ולכן לקח לי קצת זמן להתרגל לשפה.
בנוסף לקושי זה, אני נחשפת לקושי הלימודים האקדמיים שהוא משותף לכל הסטודנטים. עד התיכון סדר הלימודים היה כמעט אותו דבר, לעומתו הלימודים באוניברסיטה שונים לחלוטים - יותא אחריות, עצמאות אישית, חריצות, ואת הכל אתה עושה לבד. רמת הלימודים עולה כמה דרגות, היא גבוה הרבה מרמת הלימודים בבתי הספר שלמדנו בתקופת התיכון.
קושי האחרון הוא המפגש החברתי: החברה שבה חייתי היא חברה ערבית מסורתית, ששמרה על כל מאפייניה כחברה ערבית, אם מבחינת הדת, המסורת, התקרבות בני המשפחה. זאת לעומת החברה שאליה עברתי, "החברה היהודית" שלה מאפיינים ייחודיים והיא שונה מאוד מהחברה שממנה באתי .
כיצד אנחנו המגיעים מחברה שונה יכולים להתגבר על קשיים אלה?
צריך לקחת בחשבון כבני החברה האחרת, את הקשיים שפוגשים בתחילת הלימודים כסטודנטים ערבים בתוך חברה יהודית, וצריך להבין שזה לוקח זמן להשתלב. כמו-כן, סטודנט ערבי צריך תמיד להשתדל כמה שאפשר כדי להשתפר ולהתגבר על קשיים אלו עוד לפני תחילת הלימודים האקדמיים.
