יש לנו הזדמנות לעצור את הניסיונות להפוך את בית המשפט העליון לתוכנית ריאליטי, יש לנו הזדמנות להציג קבל עם ועולם את כל הצבועים המתארים עצמם כמכבדים את בית המשפט, ככאלה המבזים את בית המשפט ומנצלים אותו לטובתם האגואיסטית האישית והפוליטית.
ולסיפור המעשה: מקריאת תקציר העתירה אני מסיק שמתנגדים פוליטיים של ראש ה
ממשלה חולקים על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, הם מצפים שהוא ייזום חקירה, במקום הבדיקה שיזם בעניין הצוללות, כמו-כן דורשים הם שההחלטות מלפני מספר ימים על סיום החקירה בלא כלום במספר נושאים, תבוטלנה על-ידי בית המשפט, וייתכן שדורשים הם גם דברים נוספים.
באתר האינטרנט שהם בנו מופיעים השניים ומסבירים בקולות רמים את עמדתם. זה היה חזק מידי אז כיביתי את הרמקול, וגם המראה שלה היה כמו של אינדיאנים בג'ונגל אז גללתי, ולמטה מתחת למופע האור קולי המפחיד שהשתקתי וגללתי, הייתה הכתובת באדום "הצטרפו לבג"ץ הגדול במדינה" ומתחת, "אני מאשר צירוף שמי לבג"ץ הדורש חקירת נתניהו בפרשת הצוללות
שם מלא____ טלפון ___ מייל___". חיפשתי לינק לעתירה עצמה אבל לא מצאתי לינק.
כל הנושא של הגשת עתירות על-ידי מתנגדים פוליטיים, ובנושאים שהם בלב הוויכוח הפוליטי, הוא נושא בעייתי ושנוי במחלוקת. יש בכאלה עתירות ודאי היבטים של ניסיון לערב את בית המשפט במחלוקות פוליטיות, אך כאשר מדובר בעותרים אחראיים, יש לעתירות גרעין ענייני, ועד כה, לפחות במקרים שאני מכיר, דן בית המשפט, מתוך אמונה שהוא מסוגל להפריד את התבן מן הקש, לזקק את העילות המנהליות מתוך כלל הנושאים שהעותרים מעלים.
לדוגמה בעתירה נגד מתווה הגז, דחה בית המשפט את מרבית טענות העותרים, והצדיק טענה אחת, הצורך שהממשלה לא קיימה להעביר את המתווה בחוק, למיטב זכרוני הממשלה תיקנה את הפגם הזה ובא שלום על ישראל.
מה שאין כן במקרה של מרגלית ויניב. כאן יש ניסיון להזנייה של המשפט, להזנייה של הצדק ומן הדין שבית המשפט יגיב במידה הראויה ליחס הזה, סטירה מצלצלת הישר לכיסם של העותרים. למרגלית יש ימבה כסף, ואם לא יצליח לגבות מעשרות אלפי העותרים, אז שישלם מהכיס.
בית המשפט אינו ככר העיר בית המשפט הוא כשמו בית משפט, ואיננו כיכר העיר. כאשר אנשים מרגישים שבית המשפט קיפח אותם, רשאים למחות, ואף רשאים למחות על הדשא שמחוץ לבית המשפט העליון, בייחוד אם מדובר בקבוצות מוחלשות, אך בית המשפט איננו המקום למחות על פעולות הממשלה, לכך יש מוסדות מדינה מוסדות פוליטיים עיתונות וקילומטרים רבים של רחובות וכיכרות, מי שדופק על דלתו של בית המשפט העליון עם 19 אלף "חתימות" וירטואליות ויראליות, הוא במקרה הטוב איש חסר אחריות וחסר הבנה ר, במשפט ובחוק.
החתמת העותרים כותרת העתירה היא "בג"ץ 7828/16 ח"כ
אראל מרגלית,
אלדד יניב ו-19,083 אזרחים ואזרחיות נגד
אביחי מנדלבליט. עתירה". כאשר ה"החתמה" של עשרות אלפי העותרים בוצעה ככל הנראה על-ידי אותה אפליקציה ויראלית שתיארתי לעיל.
קשה מאוד להבין מאופן ההחתמה אם כל החותמים הם כשרי דין, קשה מאוד להבין אם אין רבים שחתמו יותר מפעם אחת, או יותר מעשר פעמים, באמצעות אותו או מייל או מיילים אחרים בהתאם לבגרות של האפליקציה.
קשה מאוד להבין איך עשרות אלפי האנשים חתמו על העתירה מבלי שקראו אותה והבינו שהתוכן שלה מקובל עליהם. קשה להבין כיצד חתמו עשרות אלפי העותרים מול עו"ד על תצהיר, וקשה להבין ייפו את כוחם של עורכי הדין לייצגם.
שיהוי חלק מטענות העותרים הן על חוקיות מנגנון הבדיקה כתחליף לחקירה. הנוהג הזה של בדיקה היה מקובל שנים ובשלהי כהונתו של היועץ המשפטי הקודם הוא הפך לנוהל יועמ"ש, וזה אכן נוהל עם חורים כמו גבינה שוויצרית, וודאי שנדרשת כאן חקיקה ראשית, אך המועד לעתור היה עובר לכניסת הנוהל לתוקף, מרגע שהנושא קיבל גושפנקא רשמית ואילו שימוש לו כעת כטיל מונחה מטרה נגד מתנגד פוליטי ספציפי נגוע בהרבה יותר מחוסר תום לב, וסובל משיהוי ניכר.
מיצוי הליכים הנושאים עליהם נסובה העתירה, לפחות חלקם, עלו על הבמה הציבורית בימים האחרונים, חלקם אף קרו בימים האחרונים (החלטת יועמ"ש לסגור 4 תיקים). תנאי סף בעתירה לבג"ץ הוא הוכחה לבית המשפט על פנייה קודמת לגוף שנגדו עותרים, והמתנה לתשובה, כאשר חוק ההנמקות מפרט כי זמן מירבי למענה של הרשויות הוא 45 יום, ובמקרים חריגים המפורטים בחוק רשאי הגוף נגדו עותרים להאריכה, ואילו בעתירה הזו אינני יודע אם פנו אך ודאי לא המתינו אפילו 4.5 ימים.
חוסר תום לב מכל האמור לעיל ולפחות על-פי אחד המובילים של העתירה, אשר בעצמו תיאר בעבר את כישרונותיו המניפולטיביים, שהשנים משתמשים בשמו של בית המשפט כשופר לפיזור המוני של תורתם הפוליטית, ואפילו לא מילימטר אחד יותר, ושימוש לשווא בהליכים של בית המשפט, ראוי ורצוי שיקבל מענה, בתשובה הולמת על-ידי בית המשפט.
ניתן עוד רבות לכתוב בעיקר על חוסר התכלית הידועה מאוד מראש של עתירה, וזאת מעבר לפגמים הענקיים שלה, אך לא אלאה את הקוראים.
סטירת לחי כמענה לסטירת לחי ח"כ מרגלית בליווי המניפולטור הידוע אלדד יניב סוטרים לבית המשפט העליון, מנצלים את הליכיו ואת זמנו לשווא, ועל כך חייבת לבוא סטירה, סטירה קטנה, 100 שקל הוצאות על כל עותר, משני מיליון שקל הם יקבלו עודף. בנוסף ראוי שבית המשפט ו/או המחוקק ישנו מדיניותם ויצרו צעדיהם מכן ולהבא של עותרים פוליטיים, כנראה שהליבראליות של בית המשפט לא מובנת כראוי.
הטרקטורים של המחנה הציוני כזה דבר עוד לא היה למיטב זכרוני, לא זכורה לי מעולם כזו הזנייה של הליכי בית משפט, לא זכור לי אף מקרה נוסף של הפיכת הבג"ץ לקרקס עם למעלה מ-19,000 צופים.
עתירה הזו, על-ידי חבר בכיר במחנה הציוני, אשר מנהיגו הוא עורך דין ומנהיגתו הייתה לא אחרת משרת המשפט ויו"ר הוועדה למינוי שופטים לשעבר, מהווה הכנסת מפתח לסטארטר של הטרקטורים, וחשוב מאוד שהן בית המשפט והן ההנהגה של
המחנה הציוני, יוציאו לטרטורים המסוכנים האלה את האוויר מהגלגלים לפני שיתחילו לנוע.
