עוולות התקשורת לנתניהו: רע לתקשורת ולישראל

לצורך הדיון הרותח בפרשת ביבי-נוני, אבקש לתרום לחמשת קוראי הנאמנים את תרומתי הדלה. אני מתנצל מראש על כי אני מעלה פרשיה, מסריחה וגם, מה לעשות, רלוונטית (מאד). ב-21.9.15, ביקר נתניהו במוסקבה. הוא ניהל שיחות עם מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין. כבר אז היה ברור כי לביקור חשיבות אסטראטגית גדולה. אי-אפשר היה להגזים בכך. ובוודאי לא בהסכם שנחתם בעקבותיו. נחזור כמה חדשים לאחור: ישראל שלטה אז, שליטה ללא מצרים, בשמי סוריה. במועד ההוא הייתה רוסיה מצויה בתהליך שעמד לשנות את כליל את פני המזרח התיכון. חדירה איטית אך עקבית ומתמדת לחלל הריק, שנוצר במדינה מדממת זו. שלטונו של אסד הלך והתפורר. מלחמת האזרחים הקיזה, בשיטתיות, את דמו והובילה אותו אל קיצו הברור. נוכח סירובו הנחרץ של ברק חוסיין אובמה, להתערב באופן פיזי, ולהציב כוחות בסוריה, (boots on the ground), החליט פוטין לעשות זאת ובעוצמה. תחילה הקים בסיס ימי ענק, כולל מסלולי נחיתה, בלטקיה, אזור אסטרטגי מהמעלה הראשונה, הכולל נמל טבעי עמוק מיים, בצפון מערב סוריה. סמוך מאוד לגבול הטורקי. טורקיה החלה לחוש את נשימותיו של הענק הרוסי על עורפה, ומהר מאוד החלה לחזר אחריו (אחרי תקרית דמים שבעטיה הופל מטוס רוסי). היחסים אכן שופרו מאוד אחרי מכתב התנצלות והשתפנות (מלשון שפן), ששלח נשיא טורקיה לנשיא הסורי. במהלך הימים והשבועות הקרובים החל חה"א הרוסי להשתתף באופן פעיל במשימות הפצצה בסוריה. במקביל לכך החל פוטין להזרים טילי קרקע - אוויר חדישים, אשר במערב, נכון למועד ההוא, לא הייתה אפשרות לירטם. על-רקע מצב מורכב ובעייתי זה לישראל, יצא נתניהו לרוסיה. העיסוק של התקשורת בנושא הזה היה דליל במיוחד. כעבור יומיים, לעת פרידתם, נערכו הוא ופוטין למסיבת עיתונאים מסכמת במוסקבה. במקום נכחה נציגות גדולה של העיתונות הבין לאומית. שלא כמו בישראל, נציגות זו, הבינה גם הבינה, את החשיבות המיוחדת של הסכם בין פוטין לנתניהו. ומי נכח מטעם התקשורת הישראלית במוסקבה? אל מול פוטין ונתניהו, אל מול נבחרת עיתונאים מכל העולם, ניצב אז יאיר ויינרב, כתב ערוץ 11, (השידור הציבורי, זוכרים?), ומה הייתה שאלתו? "אדוני רה"מ, ליהג ויינרב, "פורסם לאחרונה על קשריך עם ארנו מימרן, בעל עבר פלילי בצרפת, כאילו קיבלת טובות הנאה ממנו... מה יש לך להגיד לציבור בישראל בנושא הזה"... אני לא יודע, אם הכתב החרוץ (האם הוא טס במיוחד למוסקבה כדי לשאול את השאלה הגורלית הזו?), שקל את דבריו, בטרם הלבין את פני ראש ממשלתו, במעמד פוטין וכתבים רבים. מסתבר שלא. או שכבדה עליו הנחייתם של הממונים עליו בערוץ 11, לעשות את מעשה הנבזות הזה בכל זאת ועל אף הכל. אזכיר רק שנתניהו הגיב, אמר וסיפק, הסבר משכנע בארץ, ב-7 ביוני: "ההר הוליד עכבר ואפילו לא, הוליד עכברון. בקושי. דובר על מיליון אירו לקמפיין בחירות ב-2009. לא מיליון אירו, לא קמפיין בחירות, לא 2009. מדובר על תרומה חוקית לקרן שהקמתי לפעילות ציבורית, לטובת מדינת ישראל כשהייתי אזרח פרטי בשנת 2001. אז גם מהבלון הזה יצא כל האוויר. זה ברור שזה חלק מרדיפה פוליטית שיטתית." אלא שויינרב, שלבטח ידע כי זו התשובה שתינתן, לא יכל לוותר על הזדמנות פז לקנטר ראש ממשלה בישראל. השאלה אכן נשאלה, קבל עולם ומלואו, מול פניו המגחכות של פוטין, הנראה כשהוא מקשיב בעניין לדברי המתורגמן, בעומדו ליד נתניהו... אולי בפרשה זו טמון ההסבר לקידומו המפתיע של ויינרב. אתם תמצאו אותו עכשיו כשהוא מגיש (עם תמר אלמוג), את המהדורה היוקרתית "יומן השבוע". המגזין השבועי המסכם של הטלוויזיה הישראלית... לא הייתי נזקק לסיפור על התנהגות רעילה זו, לולא ההתפתחות של הימים האחרונים, שכבר זכתה לשם ביבינוני. בפרשה הזו ברור הרי מי הסוחט ומי הנסחט. מי מציע משאבים לרה"מ, אם יעשה כדבריו (ביטול המוסף השבועי של ישראל היום), ומי בעצם מבהיר לו, לרה"מ, מה יקרה אם רה"מ לא ייענה. אציין רק שבעת שכל הדרמה, סביב השיחה האמורה, מתרחשת, בכנסת מועלית להצבעה הצעת חוק של מספר חברי כנסת, כנגד ישראל היום, החכי"ם, אוי לאותה בושה, נאבקו וגם הצליחו, להעבירה נגד דעתו של רה"מ. חברי הכנסת הללו, יודעים היטב, בעשותם זאת, כי נוני מוזס יצ'פר אותם, ירעיף עליהם אהבה וכיסוי תקשורתי אוהד למכביר, אם יעשו כדבריו... (ציפי לבני, הצחה כשלג, כידוע, אף אישרה כי נפגשה אתו לפני ההצבעה). לא בכדי נחקר מוזס באזהרה ע"י חוקרי משטרת ישראל, וכתוצאה מהחקירה הזו הוא שוחרר בתנאים מגבילים (!). ומה יקרה מעתה והלאה? ראשית יש למצות את החקירה של ארנון מוזס. הדרך בה הוא נכון להעמיד למכירה עקרונות מקודשים של ממש, הלכות ברורות שעל פיהם חיה ונושמת התקשורת, ובראש ובראשונה כללים מתחום חופש הביטוי, ובעיקר זכות הציבור לדעת, כללים שאסור שיהיו סחירים בשום אופן. שנית ולא פחות חשוב, על היועץ המשפטי לתת את דעתו לשאלה, כיצד ניתן ואף הכרחי, לסנן את ההשתלחות הבלתי פוסקת, הממאירה, של התקשורת נגד נתניהו. כל עוד השתלחות זו בעינה, אין תקשורת, אין חופש ביטוי, ולא עומדת לציבור זכותו לדעת. כך נרמסים וימשיכו להירמס הכלים הבסיסיים של דמוקרטיה חיה ונושמת.