הצעת שוחד כמוה כמתן שוחד, ונכונות לקבל שוחד כמוה כקבלת שוחד - קובע בצורה ברורה חוק העונשין. אם
בנימין נתניהו היה מוכן לקדם את חוק
ישראל היום בתמורה לסיקור אוהד מצד
ידיעות אחרונות, הרי שעל פניו מדובר ביחסי שוחד עם נוני
מוזס. מה שיכריע האם מדובר היה בהתנהגות פלילית, יהיה המעטפת של אותן פגישות והרקע לאמירת הדברים, בנוסף לניסוח המדויק שלהם.
איננו יודעים מה בדיוק נאמר בשתי הפגישות בין ראש ה
ממשלה לבין מו"ל ידיעות אחרונות. מה שפורסם הוא קטעי משפטים מתוך שעתיים של שיחות ביניהם. אפילו בהנחה שהציטוטים הללו נכונים - וזה מצוי בסימן שאלה - הרי שלא ניתן ללמוד מהם דבר. ההקשר והניסוח הם החשובים ביותר, וגם לטון הדיבור יש משמעות.
נדגים זאת. נניח שמוזס אומר: "תעביר את חוק ישראל היום ואני ארד ממך", ונתניהו משיב: "יש על מה לדבר" - זה לא שוחד. אבל אם תשובתו של נתניהו הייתה "עשינו עסק", מובן שזה שוחד. נניח שנתניהו ענה "בטח" בטון ציני ולגלגני; זה לא שוחד. אם אמר את אותה מילה בטון ענייני - זה כן שוחד.
למה מוזס לא הלך למשטרה? כאמור, הרקע לא פחות חשוב - וכפי שפורסם ב-News1, הרקע הזה משחק לטובתו של נתניהו. הוא אשר הקליט את השיחות, ובוודאי שלא ידבר בצורה המפלילה אותו כאשר ידוע לו שבכיסו יש מכשיר הקלטה. זה עניין של היגיון פשוט ביותר. אפילו לשיטתם של מי שטוענים שהיה זה
ארי הרו, יועצו דאז של נתניהו, שנכח בשיחות והקליט אותן - עדיין הכף נוטה לטובת נתניהו. האם הוא ידבר על שוחד עם יריבו התקשורתי הגדול ביותר בנוכחותו של אדם שלישי? וזה עוד לפני שיצאנו מתוך ההנחה הסבירה, שנתניהו ידע על ההקלטה בידי הרו.
בואו נלך עוד צעד. הבה נניח שמוזס הוא זה שהקליט - ואז אותו היגיון יעבוד לכיוון שלו. הוא יקליט את עצמו מציע שוחד לראש הממשלה? ונניח שהוא יגיד: "כן, אבל זה היה רק כדי לתפוס אותו" - מדוע לא הלך למשטרה במשך שנתיים? מדוע לא ניצל את ההזדמנות כדי לקבור את נתניהו, ויחד איתו אולי גם את ישראל היום? לכן, התסריט לפיו המקליט היה מוזס, איננו הגיוני.
בשל כל אלו, החוקרים יצטרכו להגיע למסקנה ברורה בנוגע לשאלה מי הקליט ומדוע. על-פי המידע שבידינו נכון לעכשיו, התשובה תהיה: זה היה נתניהו שרצה לתפוס את מוזס. אז מדוע נתניהו לא עשה בזה שימוש? אולי משום שלא ראה צורך, במיוחד לנוכח הטענות שידיעות אחרונות ריכך במידה זו או אחרת את התקפותיו על נתניהו. אולי משום שככלות הכל - זה מציג גם אותו באור גרוע, לכל הפחות כמי שמתנהג כמו מדובב או סוכן משטרתי.
המתנות ממילצ'ן: מגעיל יש להתייחס גם למתנות שקיבל נתניהו מ
ארנון מילצ'ן. כאשר ראש ממשלה הוא נהנתן שכזה - ונתניהו זכה בצדק לכינוי "נהנתניהו" - זה מגעיל. כאשר ראש ממשלה מתענג על סיגרים יוקרתיים וחליפות פאר בזמן שמאות אלפי ילדים מתהלכים רעבים, זה מעיד על התנשאות ואטימות. הוא לא צריך לחיות בחורבה וללבוש סמרטוטים, ובהחלט ראוי שיחיה ברמה נאותה ובתנאים מתאימים למילוי תפקידו. אך יש מנעד רחב מאוד בין ברז מטפטף בחצר לבין "דום פריניון", בין לחם יבש לבין סיגרי "הוואנה", בין חולצה קרועה לבין חליפה של גוצ'י.
למרבה הצער, ראשי הממשלה האחרונים שלנו חטאו כולם באותה נהנתנות מנקרת עיניים. גם
אהוד אולמרט ו
אהוד ברק אהבו את מנעמי החיים הטובים; אצל אולמרט זה נגמר בכלא, אצל ברק נותרו סימני שאלה. אלא שזו בדיוק הטענה שלי: אולמרט לא הלך לכלא על הסיגרים והעטים, למרות הבעייתיות הכבדה שאפפה אותם, אלא על השוחד הכספי. ברק לא הגיע לבית המשפט משום שלא נמצא שעבר מן הנהנתנות אל העבריינות.
הבעיה היא, שכחברה לא מצאנו את דרך הביניים שבין הפלילי השחור לבין הטוהר הלבן. לא מצאנו את הדרך להוקיע אישי ציבור שמתנהגים בצורה פסולה, דוחה, מגעילה ועוד כל מיני מילים דומות. לנבחרי ציבור אין דין משמעתי, ודין הבוחר לרוב אינו אפקטיבי - משום שהוא בא אחרי כמה שנים, ומשום שבמקרים רבים אותם אישים "נבלעים" בתוך רשימות ואינם עומדים לבחירה אישית. חוץ מזה, כבר ראינו כיצד תושבי נצרת עילית ורמת השרון שבו ובחרו ראשי ערים מושחתים.
אלא שהעדרו של כלי מידתי, אינו אומר שמותר לירות בתותח הפלילי על כל יתוש, עכבר או כלב. הפתרון אינו בהגשה סיטונאית של כתבי אישום במקרים בהם העבירות אינן מובהקות. ייתכן שאין מנוס מיצירת דין משמעתי לנבחרי ציבור, אם כי אני לא רואה את חברי הכנסת ממהרים לחוקק חוק שכזה. לכן, נותרנו עם התקשורת ועם דעת הקהל, שתפקידן להוקיע ולהקיא התנהגות פסולה ואת מי שחוטאים בה. את האחריות לכך אסור לנו, כאזרחי ישראל, לגלגל לכתפי השוטרים והתובעים והשופטים. מי מאיתנו שאינו נוטל על עצמו את אותה אחריות, בל יספוק כפיים לנוכח שחיקת ערכיהם של מנהיגינו.
