בואו נניח לרגע בצד את המשמעות הפלילית - אם יש כזו - של שיחות נתניהו-מוזס ונדון במשמעות העיתונאית והציבורית שלהן.
בהסתמך על קטעי הדברים שפורסמו - כמה משפטים מתוך שעות של שיחות - אפשר לומר שלפחות מרצע אחד יצא מן השק. המדיניות של
ידיעות אחרונות נגד
בנימין נתניהו היא לא עניין של אידיאולוגיה אלא של כסף; הקו המערכתי אינו נובע מתוך דעות מוצקות אלא מתוך רצון לחסל את
ישראל היום. בהקשר זה, נוני מוזס מתיימר להיות בעל יכולת לומר לבכירי עורכיו ועיתונאיו כיצד להתייחס אל ראש הממשלה, וממילא אל הנושאים החשובים ביותר והגורליים ביותר הניצבים בפני ישראל.
נכון, זו לא הפתעה גדולה, אבל כעת הדברים נשמעים - על-פי הדיווחים - מפי הגבורה: המו"ל והבעלים והעורך האחראי של העיתון הגדול (לשעבר) במדינה. כי מה אומר נוני לביבי? אתה תדאג להוריד מעל ראשי את הבעיה הקרויה ישראל היום; אני אדאג שהסיקור כלפיך בידיעות אחרונות יהיה הוגן ואולי אפילו אוהד. משמעות הדברים היא שעד אותה נקודה, לדברי מוזס עצמו, הכיסוי לא היה הוגן ובוודאי שלא היה אוהד; אבל יש לו יכולת לשנות זאת ב-180 מעלות בהינף יד ובן לילה.
יכול להיות שמוזס שיקר; יכול להיות שהוא התיימר למכור סחורה שאיננה בבעלותו; יכול להיות שהוא שיחק פוקר של בלוף - כפי שטוען נתניהו שהוא עצמו עשה. אבל אם מוזס דיבר אמת, אם הסחורה הזאת כן נמצאת ברשותו - המשמעות היא חמורה ביותר. זה אומר, שהעיתון הגדול (לשעבר) במדינה כתב במשך שנים לא בהכרח את האמת - אלא את מה ששירת את האינטרסים המסחריים של בעליו. זה אומר, שבכיריו כתבו במשך שנים לא בהכרח את דעתם האמיתית - אלא את מה שעזר למי שמשלם את משכורותיהם.
יש לומר, כי ידיעות אחרונות כבר הגיע לשיאים של אבסורד בהתנהלות זו - שיאים להם הוא שותף עם יריבו הגדול, הביביתון של
שלדון אדלסון. אותו עיתון שתוקף בחריפות את בנימין נתניהו על עמדותיו המדיניות, מחבק בחום את
נפתלי בנט ו
איילת שקד - שהם הרבה יותר ימניים מנתניהו. ואילו אותו עיתון שמאמץ כל אמירה של נתניהו כתורה מסיני, קופץ כמוצא שלל רב על כל בעיה בתחומי החינוך והמשפטים כדי לתקוף את השרים המחזיקים בתיקים אלו. ולמה? כי בנט הוא הסכנה הגדולה ביותר לנתניהו, ודאי מהאגף הימני - וזה אומר שצריך לחזק אותו או להחליש אותו, בהתאם לאינטרסים של המו"ל.
חשוב להדגיש: הבעיה שלי איננה עם מאמרים. זכותו של כל כותב להביע את דעתו, בהנחה שהיא מבוססת על יסודות של אמת. הבעיה שלי היא עם דיווחים חדשותיים, שאמורים להיות אוביקטיביים ולשקף את המציאות כהווייתה. וכאשר מוזס טוען שהוא יכול לקבוע מה ייכתב ומה יודגש ומה יודחק - הוא מודה שהכתיבה והעריכה אינן עניין של אמת אלא של פוזיציה. וכבר היו דברים מעולם:
אהוד אולמרט היה יקיר ידיעות אחרונות למרות שחיתותו, והעיתון נטש אותו רק כאשר היה ברור שהוא בדרכו לכלא - ועשה זאת בהינף יד ובן לילה.
גם אם הפרשה הזאת איננה פלילית, היא כאמור בעלת משמעות ציבורית מרחיקת לכת. מעניין אם יימצא מי שיעביר אותה למישור המשפטי האזרחי, בדמות תביעה ייצוגית על פרסומים מוטים ושקריים, אשר הוליכו שולל את הקוראים ששילמו תמורת מידע וקיבלו תעמולה. בכל מקרה, גלי ההדף מדבריו של מוזס עשויים להשפיע בצורה קשה על ידיעות אחרונות, עד כדי אובדן הלגיטימציה לקיומו.
