הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, או אולי נכון יותר להגיד, הסכסוך בין ישראל לעולם הערבי, מתנהל על הצורך הכי בסיסי לקיומו של אדם ועם - על שטחים, על מרחב מחייה. בעיקרון, זה סכסוך על נדל"ן, כמו רוב הסכסוכים שנגלו בין אומות לאורך ההיסטוריה.
דווקא משום כך, זה כ"כ מפתיע שעדיין לא פתרנו אותו. ההבדל המרכזי בין הסכסוך הישראלי-פלשתיני לבין סכסוכים היסטוריים אחרים בין אומות אחרות בעבר, היא דווקא העובדה שהוא איננו מתרחש בעבר. הוא מתרחש ב-2016. וב-2016 למין האנושי, ולאומת הסטארט אפ בראשו, יש סט יכולות חדש לגמרי.
אנחנו יכולים להתפיל מים. לאורך ההיסטוריה קרבות רבים לאין שיעור, נערכו על השליטה במקורות מים ראויים לשתייה שיכולים לקיים ציביליזציה. בהשקעת משאבים נכונה אנחנו יכולים פשוט להתפיל מים, במקום להילחם עליהם.
אנחנו יכולים להפריח את השממה. זו איננה מליצה ולא התרפקות על מורשתם של החלוצים שהקימו את המדינה. זוהי עובדה מדעית פשוטה. החקלאות המתקדמת, שבירתה ללא ספק בערבה הישראלית, יודעת להתמודד עם תנאי אקלים קשים מאוד באמצעות מדע, ידע ויצירתיות, ובכך מספקת אלטרנטיבה למלחמות עקובות מדם על קרקע פורייה.
ייבוש שטחי ים אנחנו יכולים לייצר נדל"ן. כן. ממש ככה. לא רק ביכולות טכנולוגיות שמאפשרות בנייה לגבהים בלתי נתפסים ומאפשרות לאכלס אלפי אנשים על מגרש של דונם, לא רק בידע החדשני על מלחמה במידבור. ממש ליצור קרקע באמצעות ייבוש שטחי ים או הקמת איים מלאכותיים.
כאשר הציע השר ישראל כ"ץ הקמת נמל מול עזה על אי-מלאכותי הוא הותקף בקיתונות של לעג, משל היה הדבר מדע בדיוני, למרות שאיים מלאכותיים כבר הוקמו בעולם מיפן ועד לדובאי, וישראל רחוקה מלהיות מדינה מפגרת.
המין האנושי במאות השנים האחרונות לקח על עצמו משימות כבירות. מהקמת הפירמידות ועד לגולדן גייט ולאמפייר סטייט בילדינג, מתעלות לה מאנש ועד סכר אסואן, מהחומה הסינית הגדולה ועד הנחיתה על הירח, פרויקטים שאפתניים שינו מפות, יצרו מעצמות, מנעו מלחמות, פתחו נתיבי סחר.
בעידן בו מדי יום אנשים בעלי חזון קמים מדי בוקר ומסתכלים על בעיות ישנות בעיניים חדשות, עם טכנולוגיות חדשות, ויוצרים פתרונות דימיוניים מאפליקציות שמזמינות מונית ועד רובוטים ששוטפים רצפות, הגיע הזמן להקדיש את אותו יחס גם לסכסוך הישראלי-פלשתיני. הרי זה רק עניין של נדל"ן, של מים, של מקורות מחייה. אנחנו יודעים ליצור כאלה ב-2016.
דיון רציני צוות מחקר ופיתוח של מהנדסים ומדענים שהיה עובד לפי המתודולוגיות של עולם הסטארט אפ היה יכול ליצור ניו דיל חדש, המורכב מאלמנטים כמו שכוללים לא רק איים מלאכותיים בעזה, אלא אף תעלת ענק מים המלח ועד ים סוף שתיתן לפלשתינים מוצא עצמאי לתחבורה ימית, בתמורה לקיזוז שטחי גושי ההתישבות שיישארו בריבונות ישראלית. נרוויח מפה חדשה, קריאטיבית שתביא תועלת לשני הצדדים. הפלשתינים יוכלו להפעיל נמל ולהתפרנס דרכו בכבוד ואנחנו נרוויח שכנים מרוצים והפרדה מלאכותית ולא מאיימת.
גם את בעית המים ניתן לפתור באמצעים מודרנים. למען האמת, חובה לפתור אותה באמצעים מודרנים. זה דבר אנכרוניסטי ומטופש לחלוטין לנהל ויכוח על מקורות מים, במקום פשוט לשאול את עצמנו כיצד מממנים את הקמתם של מפעלי התפלת מים שיפתרו את הבעיה, אולי אפילו באמצעות אותה תעלה שמחברת את ים המלח וים סוף.
משום מה, כל הרעיונות האלו נתפסים כמדע בידיוני נלעג, למרות שכולם יושמו בעולם בהצלחה רבה. נראה שבשל יחס מלגלג הם כלל אינם זוכים לדיון רציני, למרות שכולנו יודעים שטכנולוגיה פותרת בעיות. סדר הגודל של ההצעות האלו נראה דימיוני אך בפועל מדובר בחבילה הניתנת לביצוע בטכנולוגיות קיימות וזמינות, בעלות של מיליארדים. אין ספק, מדובר על עלויות עתק, אך אין ספק גם שהעולם, החל מהאו"ם ומדינות המערב ועד למדינות ערב העשירות, ישמח לשלם את החשבון תמורת שקט במזרח התיכון. לצד שקט מדיני, חבילת פתרונות כזו תוביל שפע של אפשרויות מסחריות לשני הצדדים, תכפיל את התיירות, את הקשרים העסקיים ותייצר מציאות חדשה.
