היחס המיוחד לו זוכה עו"ד
אליעד שרגא בבית המשפט העליון בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בכך שהשופטים נוקטים כלפיו ביד רכה. קרוב לוודאי ש-99% מעורכי הדין בישראל לא היו יכולים, למשל, לטעון דקות ארוכות בניגוד להנחיותיה של הנשיאה
מרים נאור, לבזות את בית הדין הרבני ולהודיע שלא יתייצבו בפניו - ולצאת אפילו בלא נזיפה (כפי שאירע השבוע).
אחד מבכירי עורכי הדין בישראל סבור, שיחס זה נובע לא רק מכך שלשופטים יש היכרות עם שרגא מריבוי העתירות שהוא מגיש בשם התנועה לאיכות השלטון, בראשה הוא עומד. הוא מצביע על כך שהתנועה העניקה לרבים משופטי העליון, לאחר פרישתם, את התואר "אביר איכות השלטון" ואומר בציניות: "מי לא רוצה להיות אביר?".
בדיקת News1 מעלה, כי אכן כמעט כל הבולטים שבשופטי בית המשפט העליון בשני העשורים האחרונים, זכו להוקרה הזאת - הניתנת בטקס מתוקשר ורב משתתפים. וזו הרשימה (בסדר כרונולוגי):
מנחם אלון,
מאיר שמגר,
משה בייסקי, שושנה נתניהו,
יצחק זמיר,
משה לנדוי,
גבריאל בך,
דליה דורנר,
מישאל חשין,
אהרן ברק,
טובה שטרסברג-כהן,
דורית ביניש,
אליהו מצא ו
עדנה ארבל.
התנועה העניקה השנה את התואר לשופט בדימוס
דוד רוזן, לאחר שפרש מבית המשפט ונכנס לתפקידו כנציב הביקורת על הפרקליטות. בשנה שעברה קיבלה את התואר השופטת בדימוס
הילה גרסטל, קודמתו של רוזן באותו תפקיד. בכך יש טעם לפגם, שכן נציב הביקורת ממלא תפקיד מעין-שיפוטי.
בעייתית עוד יותר העובדה, ששרגא מעניק את התואר גם לחברי כנסת מכהנים. השופטים, כאמור, מקבלים אותו רק לאחר פרישתם; אבל מה יקרה אם ח"כ שהפך ל"אביר" יצטרך להצביע על יוזמה שתבקש התנועה לאיכות השלטון לקדם? רשימה זו כוללת לאורך השנים את
אברהם פורז,
בני בגין,
תמר גוז'נסקי,
עוזי לנדאו, שבח וייס,
מיכאל איתן,
משה ארנס,
יוסי שריד,
חיים אורון,
אמנון כהן,
אריה אלדד, אופיר פז-פינס,
שלי יחימוביץ,
זבולון אורלב,
דב חנין,
חיים אמסלם, ראובן ריבלין, כרמל שאמה-הכהן,
יצחק כהן,
זהבה גלאון ו
קארין אלהרר.
יתרה מזאת: שלושה שרים מכהנים קיבלו את התואר. היו אלו
דן מרידור (1995, שר האוצר),
ציפי לבני (2004, שרת הקליטה) ו
משה כחלון (2011, שר התקשורת). גם כאן קיים חשש, ואולי חשש גדול עוד יותר, ל
ניגוד עניינים. יודגש, כי כללי האתיקה החלים על חברי הכנסת והשרים לא אוסרים עליהם לקבל אותות הוקרה, ויש מי שיטענו שאף צריך לעודד הענקתם של אותות כאלו כדי להמריץ את הדרג הפוליטי לנהוג בצורה ראויה. לצד זאת ראוי לציין, כי בכירים בשירות הציבורי הקפידו לקבל את התואר רק לאחר שפרשו ממנו - כגון
מני מזוז,
משה לדור וטנה שפניץ. דומה, כי היה ראוי שכך ינהגו גם שרים וחברי כנסת.
במקרה של שרגא מתעוררת השאלה, האם מעמדו כיו"ר התנועה לאיכות השלטון - עמותה בה הוא משרת בהתנדבות - אינו משרת אותו בעבודתו כעורך דין. וכאן אנו חוזרים לנושא בו פתחנו. קרוב לוודאי, כי שרגא מקבל משופטי העליון יחס מיוחד אך ורק בשל עמידתו בראש התנועה - יחס אותו הוא מנצל שוב ושוב לרעה, כפי שהראינו כאן מספר פעמים. מותר להניח, שלא זו כוונתם של מי שתומכים בתנועה בכספם ובמעשיהם.
