הקו המקשר בין אל-חוסייני לעודה

"התנועה הציונית היא תנועה גזענית שהוקמה על גבו של העם הפלשתיני. אנחנו חושבים שזו חוצפה ששמו של הרחוב הוא שד' הציונות, בעיקר לאור העובדה שברחוב מתגוררת בעיקר אוכלוסייה ערבית, זו התעלמות ברורה מהציבור. מבחינתנו זה מאבק, אנחנו יוצאים למערכה בעניין הזה" (איימן עודה, חבר מועצת העיר חיפה מטעם חד"ש בשנת 2001). אלג'בהה, הוא כינוי שמשמעותו מערבית לעברית - "החזית". זהו כינויה של מפלגת חד"ש (החזית הדמוקרטיות לשלום ולשוויון), כינוי שלכאורה מתקשר ל"חזית" אליה חותרת המפלגה הזו. במדינת ישראל לדאוג לשלום, לשוויון ולהגברת המרחב הדמוקרטי זהו עניין לגימי ומקובל, אך האם חד"ש אכן מקבלת את ההקשר הלגיטימי של ישראל למושג שלום? מסתבר שזה אינו דבר של מה בכך. ג'מאל אל-חוסייני, היה מנהיג פלשתיני היסטורי. בשנת 1935, היה ממייסדי המפלגה הפלשתינית הגדולה ועמד למעשה בראשה. מפלגה זו העמידה כמנהיגה הרוחני העליון את המופתי חאג' אמין אל חוסייני כמי שיחד עם ג'מאל היו בין המנהיגים הבכירים ביותר שאחראיים למרד הערבי הגדול, בו נרצחו בערך 400 יהודים וכ-200 שוטרים ואנשי צבא בריטים בזמן שלטון המנדט. המפלגה הפלשתינית הגדולה נקטה במדיניות לאומית שבה הזרם הפלשתיני המרכזי בתקופת המנדט הבריטי, היה תקיף מאוד כנגד התנועה הציונית. על-פי ההשקפה זו, הציונות היא האויב הנצחי, והישוב היהודי בארץ ישראל הוא האיום המרכזי הגדול ביותר לפאן ערביות.

המשך הכיבוש

במרס 2016 הכריזו מועצת מדינות המפרץ הפרסי והליגה הערבית, על תנועת חיזבאללה בלבנון כארגון טרור. באורח לא מפתיע לארגונים המתנגדים למדינת ישראל ולציונות, גינו מפלגות חד"ש ובל"ד (הנמצאות כחלק מהרשימה המשותפת) את ההכרזה. טענתם המרכזית של המפלגות הללו, כי הכרזה שכזו משרתת את האינטרסים של ישראל תורמת להעמקה ולהמשך הכיבוש. את ההסבר לכך, נימקו בחד"ש ובמק"י על-ידי כך שמדובר בהכרזה המוכיחה כי עמדתם הכללית של המשטרים במדינות המפרץ הפרסי, עומדת לצד הציונות והקולוניאליזם וכתוצאה מכך, נגד האינטרס של האומה הערבית במדינות ערב. על אף שעל-פי פרסומים ולא מעט מאמרים המתפרסמים בקרב ציבור המגזר הערבי, חד"ש ובל"ד נתפסות כמפלגות התומכות במשטרו של אסד בסוריה וכתוצאה מכך בחיזבאללה, בבל"ד הגדילו בעניין ואף ציינו כי לא רק שהמפלגה דוחה את הגדרת חיזבאללה כארגון טרור על-ידי מדינות המפרץ, אלא גם מדגישה כי חיזבאללה עמד בחזית מול התוקפנות הישראלית כנגד לבנון, ועמד מול כל ניסיונות ההשתלטות של ישראל וארה"ב באזור. נוסף לזה המשיכו והדגישו בבל"ד כי הכרזה שכזו מוסיפה שמן למדורת הפילוג בעולם הערבי, וכי היא מסכנת את הביטחון הלאומי-ערבי-פלשתיני כנגד האינטרס הישראלי ובני בריתם לקבוע את סדר היום במזרח התיכון. חד"ש ובל"ד הינן חלק מהרשימה המשותפת והן לגיטימיות בישראל כמדינה דמוקרטית של העם היהודי, על-פי שלטון החוק פעולות חקיקה הנוגדות את אופיה הדמוקרטי של המדינה ומופנות כנגד מפלגות אלו, מחזקות את האידיאולוגיה שלהן ונותנות להן במה נרחבת להצדקה בציבוריות הערבית הכללית. אומנם חד"ש ולכאורה כלל המפלגות הערביות בכנסת מייצגות כלים מדיניים השוללים אלימות כדרך להישגיות, אך כלים אלו הינם כלים הפועלים לקידומה של מדינה פאן ערבית. הם נשמעים כמי שתומכים בשוויון, בשלום כולל ובצמצום הפערים החברתיים מחד-גיסא, אך מאידך-גיסא הם פועלים בכל הכלים המצומצמים בידם להפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית לצדה של מדינה פלשתינית בגבולות 1967 בשלב הראשון, לזכות השיבה בכלל הארץ והצפת תחומי הקו הירוק בפליטים פלשתינים בשלב השני, השתלטות בכלים הדמוקרטיים על הפרלמנט והממשלה הדו-לאומיים בשלב השלישי, ובשלב הרביעי והאחרון - ביסוסה של מדינה פלשתינית אחת פאן ערבית.

קו רציף

כיום זוהי מהות האידיאולוגיה של התנועה הלאומית הפלשתינית הפועלת למיטוט הציונות בדרך מדינית, זוהי האידיאולוגיה שעומדת כבסיס לכלל פעולותיה של הרשימה המשותפת. זה אינו דבר של מה בכך, כאשר פעולות המחרימות כל סממנים ציוניים כלשהם דוגמת גינוי ההכרזה על חיזבאללה כארגון טרור על-ידי מדינות המפרץ, החרמת הלוויתו של ראש הממשלה והנשיא שמעון פרס, ועוד. איימן עודה הוא אכן מנהיג חברתי, אך הוא מנהיג אנטי ציוני ואפשר להבין זאת מתוך החממה בה הוא גדל. צריך להסתכל על התמונה המלאה בשביל להבין שכאן ממשיך קו רציף של שיח אידיאולוגי שורשי שאינו רואה את טובתה והמשכיותה של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית של העם היהודי. איך אפשר להסביר זאת אחרת, כאשר הרשימה המשותפת סירבה לחתום בבחירות האחרונות על הסכם עודפים עם מרצ בטענה שזו מפלגה ציונית?! איך אפשר להבין זאת כשאיימן עודה הופיע בניו-יורק ותמך בפעילות ה-BDS?! מה ניתן להבין מזה כאשר עודה מבקר אסירים פלשתינים כמו מרוואן ברגותי, כרים יונס וווליד דקה, דן עימם על נושאים פוליטיים ומדגיש באופן מיוחד את חשיבות המאבק העממי המאורגן ואת המורל הגבוה של ברגותי ואמונתו האיתנה בניצחונו של העם הפלשתיני על הכיבוש הישראלי ?! מה משתמע מכך כאשר עודה מתייצב בבית הדין בכלא עופר הצבאי לצדה של פעילה פוליטית פלשתינית, בכדי לחזק את החזית העממית לשחרור פלשתין ומצהיר כי ההסתה נכד הכיבוש הישראלי, היא חובה לאומית?!

מדינה דו לאומית

קרוב ל-450 אלף אזרחים שרובם מהמגזר הערבי הצביעו לרשימה המשותפת, זהו ציבור מכובד לכשעצמו וזהו ציבור שבאופן כללי מבין את מהות ההצבעה שלו. זהו ציבור שבגדול אינו בוחל באפשרות לראות כאן מדינה אחת לכלל אזרחיה, ומקדש את השוויוניות גם אם זה יבוא בחשבון של מדינה דו לאומית עם שלטון פלשתיני פאן ערבי. לכן המאבק לקיומה הציוני של ישראל כאן צריך להישמר בצורה של הנהגה ישראלית מתונה, אחראית ושקולה ולא להוביל אותו באופן קיצוני אשר נגרר גם אחרי המנהיגות הפלשתינית בתחומי מדינת ישראל והחוק הישראלי. למקרה האלים לכשעצמו שקרה לאיימן עודה בהגעתו לפינוי הבדואים באום אל חירן אומנם אין שום הצדקה מהותית, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה המחזקת את פעולותיו להצגת הממסד הציוני בצורה אלימה, אך עצם העניין שעודה הגיע למרות פסיקת בג"ץ לגבי הפינוי מעידה על זלזולו בשלטון החוק הישראלי ועל נטייתו הפוליטית בסכסוך הישראלי-פלשתיני.