בימים אלה פורסם, כי הרמטכ"ל איזנקוט אושפז לניתוח בשל גידול סרטני, וכי את מקומו ימלא במשך 18 יום סגנו, האלוף
יאיר גולן. אני מאחל לרא"ל איזנקוט החלמה מהירה, בריאות ואריכות ימים, אך חייבים לחשוב גם על האפשרות שייבצר ממנו להמשיך בתפקידו. גם על עתידו של האלוף גולן ראוי כי ה
ממשלה תחשוב ותחליט, ותימנע מלהשאירו בתפקיד רק משום שהוא כבר שם.
בערב יום השואה אמר גולן דברים, שמשמעותם היא כי המציאות במדינת ישראל של ימינו מזכירה לו את המציאות באירופה בשנות ה-20 וה-30. בשנות ה-20 עלו הפאשיסטים לשלטון באיטליה, ובשנות ה-30 עלו הנאצים לשלטון בגרמניה. כל המשווה את מדינת ישראל בשלב כלשהו בתולדותיה, לרבות ימינו אלה, למציאות באותן מדינות, מדבר מתוך בורות מדהימה, טפשות מופלגת, חוסר אחריות וחריגה מסוכנת מתפקידו כקצין בצבא. אדם כזה אינו ראוי לא רק לפקד על צה"ל, אלא אף לא על חצי חוליה של שניים. לעניין זה, עברו הצבאי אינו רלוונטי. יש אדם הקונה עולמו בשעה אחת, ויש המאבד עולמו בשעה אחת. יאיר גולן נמנה עם הסוג השני, בשל אמירותיו אלו, מה גם שעד היום לא הביע חרטה עליהן, כלומר עדיין לא הבין את האיוולת וחוסר האחריות שבאמירתן.
תפקידו של קצין בצבא, לרבות הרמטכ"ל והאלופים, אינו לחנך את הציבור ולהטיף לו מוסר, אלא להכין את הצבא למלחמה. תפקידו כולל לפעמים גם פניה אל הציבור הכללי, אך זאת רק ככל שמדובר בסדרי התגוננות, הכנת העורף למלחמה, כללי זהירות וכיוצא באלה. מותר לו גם, אם קיבל הרשאה לכך ממי שזוהי סמכותו, להתראיין ולספר על דברים הקשורים בשירותו, כל עוד אינו מגלה דברים שהשתיקה יפה להם. גם אם הוא אישית סבור שיש בציבור זרמים שאינם מוצאים חן בעיניו ואפילו כי הם מסוכנים, החובה והסמכות להכריז כי זרמים אלה הם מחוץ לחוק, או לחנך את הציבור להוקיעם או לנטשם, היא לחלוטין מחוץ לתפקידו ולסמכותו של כל איש צבא. נהפוך הוא: יש הסבורים, לנוכח דבריו של גולן, כי דווקא הוא ודיעותיו הם המסוכנים לישראל. עליו להימנע עקרונית ומלכתחילה מעיסוק פומבי בכל תחום השנוי במחלוקת בציבור, שכן הוא מופקד גם על החיילים שהם או הוריהם נוקטים בדיעות וברעיונות הסותרים את דעתו, והוא חייב להימנע מנטיעת ספק בליבותיהם בדבר צדקת הדרך שבה הוא מובילם למלחמה.
רשות מפורשת לאחר שקמה צעקה בציבור, בעקבות דבריו של גולן, פנה מי שכיהן עדיין כשר הביטחון, משה יעלון, אל קציני צה"ל ואמר "אמרו את שעל לבכם". רק שוטה גמור, במדינה כלשהי, יסכים כי קציני הצבא יאמרו תמיד את שעל ליבם. זכותם וחובתם לומר את שעל ליבם בנושאים הצבאיים בלבד, ואף זאת רק בפורומים הסגורים שזה תפקידם. אם אלוף סבור שמשהו בצבא אינו תקין, עליו לומר זאת ללא הרף בכל פורום צבאי וממשלתי רלוונטי, אך בשום פנים ואופן לא לומר זאת לציבור, ללא רשות מפורשת לכך מאת הממשלה. לעומת זאת, אם הוא סבור שהממשלה אינה ראויה, אינה נוהגת כשורה או כי קיים משהו שלילי אחר הקשור לנושאים הציבוריים - הברירה בידיו, לשתוק או לבקש להשתחרר מהשירות, וגם אז להימנע מדיבורים על דברים שהגיעו לידיעתו בתפקידו הצבאי. משה יעלון אינו שוטה גמור, ולדעתי הוא פעל כך בחוסר אחריות מוחלט רק בשל ידיעתו כי נתניהו עתיד למנות אדם אחר לכהן כשר הביטחון. בכך הוכיח כי טובת המדינה נמצאת אצלו הרבה אחרי טובתו האישית.
שבעתיים נכונים דברים אלה, כשבא אלוף בצה"ל לדבר בערב יום השואה, אם זה אל כלל הציבור ויל אחת כמה וכמה אם הוא מדבר אל ניצולי השואה. האחרונים, היודעים כי הוא מדבר שטויות במיץ מעופש, רק בשל הנימוס לא קמו במחאה על דבריו ועזבו את המקום.
שתי דוגמאות ממחישות את צדקת הדברים הללו:
בארה"ב, הנשיא טרומן הדיח מהצבא את הגנרל מק-ארתור, גיבור מלחמת העולם השנייה ואהוב הציבור, רק משום שהתראיין ולגלג על הנשיא. איש לא פצה פה ולא צפצף בשל הדחה צודקת זאת.
בישראל, ראש הממשלה פרס, בממשלת שמיר-פרס שבה כיהן שנתיים ושמיר החליפו על-פי הסכמה מראש, הדיח םרס את השר
יצחק מודעי, משום שהלה אמר בציבור כי "יש לנו ראש ממשלה מעופף" לנוכח נסיעותיו הרבות של פרס לחו"ל. שמיר לא הגיב על הדחה זו, שלכאורה הייתה בסמכותו משום שמודעי השתייך למפלגתו, אך שמיר הבין כי פרס צדק. ונזכור כי מודעי לא היה קצין בצבא, אלא שר נבחר-הציבור, בתפקיד פוליטי-אזרחי.
יאיר גולן אינו ראוי אפוא לכהן כאלוף או כמפקד בדרגה אחרת בצה"ל, ומסירת סמכויות הרמטכ"ל לאיש כזה מהווה חוסר אחריות והפקרת העניינים החיוניים ביותר בידי מי שאינו ראוי לכך. אני נמנע מלהציגו בכינויים המתארים אותו באופן צבעוני וציורי יותר, כראוי לו. עם זאת, יש מקום לדאגה רבה ממינויו לכהן כממלא-מקום הרמטכ"ל. סוסו של קליגולה היה מתאים לכך יותר ממנו.
