שנת 2005 פינוי גוש-קטיף. המדינה מבצעת את הפינוי הכי כואב של אנשים מאדמתם מאז תולדות הקמתה, ואיש לא חושב על פתרון יציב למפונים, חסרי הכל. עד כדי כך שהיום שנת 2017 ויש עדיין 400 משפחות שלא עברו ליישובי קבע!
המדינה ממשיכה לדבוק בקו של חוכמת הבדיעבד במקרה שהיה לא מזמן. בפינוי עמונה כולנו, כמו אחרוני הטוקבקסטים, נלחמנו זה בזה. בעד הפינוי או נגד. כי הרי מה זה מילים? ויאללה עוד קצת שמן למדורה. איש לא חושב מה עם האנשים שגרים שם. כלומר התושבים עצמם פנו לממשלה מה יהיה איתם אם יסכימו לפינוי והתשובה של הממשלה הייתה פתרון יצירתי - "נזיז אתכם כמה מטרים שמאלה". מתי? עוד לא ידוע. ואם העוד לא ידוע מוכר לכם כי הוא כבר הופיע בפינוי גוש-קטיף תנו לי לחדש לכם משהו: ההחלטה על פינוי עמונה הייתה כבר לפני שנתיים והממשלה התחייבה על למצוא פתרון למפונים. פתרון שעד היום תושבי עמונה מחכים לו.
ובקו הזה של חוכמת הבדיעבד הממשלה דבקה גם השבוע. עשרות התרעות כבר הגיעו לממשלה לגבי היישובים הבדואים "שזוהי חבית נפץ" לא במובן המטפורי של המילה אלא מקום שאיש הישר בעיניו יעשה. ואת התוצאה של פתרון הממשלה ראינו כולנו השבוע. אם זה היה מחבל עם מבט של רצח בעיניים זו לא הנקודה אלא האנשים שהיו שם מסביב, ההפגנות והעימותים מול השוטרים.
אז במקום להסתכל על האזרחים כמנדטים הגיע הזמן שתתחילו להסתכל על האזרחים כאנשים.
