הגילוי הנאות מחייב אותי להודות שקפה הוא משקה חיוני עבורי. בשבילי זהו סם מעורר וממריץ, המעניק לי חיזוק בגילי הקשיש, וקשה לי מאוד לתקשר בלעדיו.
ייאמר בגלוי, וללא שום היסוס, שכל ניסיון ליצור חיץ עימו - סופו כישלון המובטח כבר מראש. אז אין שום איום, או חלילה איסור, שימנע לגימת המשקה השחור מתוך פי.
בעבר הוא אומנם נתפס כמוקצה, ורק בשל כך שהכיל קפאין. בתור שכזה - כך אמרו - הוא מזיק; מעלה לחץ-דם, ועלול לסרטן. עכשיו כבר אומרים בדיוק את ההפך. מחקרים שנערכו במרוצת השנים הוכיחו לכל שאין עוד משקה שכמותו לבריאות, שחשוב לשתותו, ושיש בו סגולות לחיים ארוכים.
עלילות נבזיות אך בל נא נקדים מאוחר למוקדם, ונזכור איך הלבינו את פני הקפה בעבר והשחירו לשווא את כל סגולותיו. במשך מאות רבות בשנים הקפידו חכמי-דת מוסלמים לאסור את שתייתו של השחור-השחור הזה, משום שראו בו סם משכר.
באירופה הפיצו עליו עלילות נבזיות, שהדברים אמורים בסם מסוכן ורעיל, שכל הלוגם ממנו עלול יום אחד למות בייסורי-שאול. בשנת 1675 אסר צ'ארלס השני, מלך-בריטניה, בצו מיוחד, את שתיית "משקה הממזרים השחור", אך המהומות שקמו בעקבות האיסור, הביאו לביטולו כעבור 11 יום.
גם גוסטב השלישי, מלך שבדיה, נמנה עם שליטי-אירופה שאסרו על עמם את שתיית הקפה. לצורך העניין הוא ערך קודם לכן ניסוי, שנועד לבדוק את השפעת השחור-השחור הזה על הציבור. בין היתר הוא אילץ שני נידונים למוות לשתות משקה יחיד עד יום-מותם. על אחד מהם הוא כפה לשתות קפה, ואילו את השני הוא אולץ לשתות תה. תוך כדי כך הוא מינה את שני רופאיו הבכירים כדי לעקוב אחר תוצאות הניסוי, וביקש מהם לדווח לו מי מבין שני האסירים ימות הראשון. אלא ששני הרופאים לא הצליחו לעמוד במטלה, משום שנפטרו עוד קודם לכן.
להפסיק להתעמר סוף הסיפור היה מר ונמהר. בשנת 1792 כרצח המלך, וכעבור שנים רבות מת גם אחד האסירים. היה זה דווקא האסיר שהושקה תה בלבד, בעוד שהאסיר שותה הקפה הצליח להגיע לגיל מופלג. בינתיים עשה גם הזמן את שלו, ומים רבים כבר הספיקו לזרום בים הקפה נטול העופרת.
המסקנה מכל זה היא שקופה וברורה: תנו לקפה אשר לקפה, כי הוא נצחי וישרוד כל סיכון, גם אם טמונה בו, חלילה עופרת, או סתם קפאין שאין בו סיכון. יש להחזיר לקפה את כבודו האבוד ולא להתעמר בו חלילה וחס.
