"ברוך הבא ואיחולי הצלחה, הנשיא טראמפ", ברכה זו לא תצא אל נשיא ארה"ב הנכנס מישראל המתקדמת ותקשורתה העוינת. להפך, מציגים אותו כליצן וקל דעת ואת תוכניותיו כאוסף סיסמאות ריקות. ומארה"ב מעבירים אלינו בקפידה עלבונות סטיריים מרושעים ומבליטים את המרירות והמרי של המפסידים.
ובכן, לתשומת לבך, מיסטר פרזידנט: העוינות וכפיות הטובה מייצגות רק מיעוט מבוטל בעם שלנו. 'הרוב השקט' מברך אותך מכל לב ויודע להעריך ולהוקיר את אשר כבר עשית למענו עד כה, עוד בטרם נכנסת לתפקידך: גילוי כוונתך להעביר את שגרירות ארצך לירושלים (ועם הצעד הזה בלבד כהונתך תיכנס להיסטוריה), פנייתך האישית אל הגנרל סיסי שבעטיה משך את יוזמתו האנטי-ישראלית באו"ם, הפצרתך בבריטניה להפעיל את כוח הווטו שלה במועצת הביטחון לטובת ישראל. לבטח לא תתקשה להאמין לנו שהקולות השליליים אינם משקפים את דעת הקהל הרחבה, הלא אתה מתנסה באותה רעה חולה גם אצלך, יום יום!
בישראל נוסף לתסמונת הזו נופך מיוחד לעם היהודי - שנאה עצמית. טראמפ חשוד באהדה לישראל וחוששים שיעניק לה כמה שנים חופשיות מלחץ אמריקני. ואם לא די בכך, כמה מהשקפותיו קרובות לדעות ולמגמות שרווחות כאן. חובבי פלשתין, שהתרגלו להזמין לחץ אמריקני כדי לאכוף עלינו את מה שנבצר מהם להשיג בבחירות, מתקשים להשלים עם זהות כזאת של מטרות, אינטרסים וקווי-פעולה.
פוליטיקלי קורקט הנה כמה דוגמאות: התגוננות פעילה מפני האיסלאם הקיצוני; שלילת הסכם הגרעין עם אירן; התנגדות לחידוש המלחמה הקרה נגד רוסיה, טיפוח יחסים עם פוטין; יחס של 'כבדהו וחשדהו' כלפי
האיחוד האירופי; העמדת האינטרסים הלאומיים לפני פיתויי הגלובליזציה, עם דגש על הגאווה הלאומית; סלידה מתרבות ה'פוליטיקלי קורקט' ודחייתה; שלילת רעיונות סוציאליסטיים; הגנה על הגבולות מפני מסתננים והקמת גדר. ונוכח הסתערותה של הוליווד על טראמפ, אי-אפשר שלא להיזכר בסקנדלים שאומנינו מחוללים כאן, כל אימת ששרת התרבות מרהיבה עוז להביע בפומבי את דעתה.
הקורא אולי שם לב, שהפריטים שמנינו כאן מהווים ביחד מסכת קוהרנטית אחת, רחוקה מאוד מפירורי הסיסמאות שמייחסים לו המשמיצים. הוסיפו על כך נושאים ספציפיים אמריקנים כמו חתירה לאיזון מול סין, החזרת אלפי מקומות עבודה לאמריקה, התמודדות עם כשלי האובמה-קר, עיון מחדשבקונצפט של נאטו, קיצוץ מחירי העתק שגובות חברות כמו לוקהיד-מרטין (ה-35 ( F או יצרני התרופות - ותקבלו תמונה של אדם היודע בדיוק מה הוא רוצה, והמהפכה שהוא מחולל כבר מורגשת בעולם.
והנה, האדם הזה מנצל כל הזדמנות כדי להראות יחס חם ואוהד לישראל. הוא מינה לתפקיד שגריר כאן יהודי שהפגין את מסירותו למדינתנו, ואת חתנו, יהודי שומר מצוות ואוהב ישראל, הפקיד על המו"מ עם הפלשתינים - וזאת כשהשגרירות עוברת לירושלים. אחרי עידן הקרח של אובמה, זה משב רוח רענן, מעין 'ונהפוך הוא' פורימי, והלוואי שנדע לנצלו כפי שידעו אסתר ומרדכי.
אולם גם מרדכי, גם אחרי נצחונו הגדול, היה רצוי רק "לרוב אחיו", וכך גם אצלנו: בעוד עם ישראל מצפה ל-21.1 כמו לקראת יום חג, 'מחנה השלום' מתנחם במנטרה חדשה: "הוא בלתי צפוי", כלומר - עוד יש תקווה שבכל זאת יציק לנו.
יבושם להם.
