דווקא בשעת רצון זו אני מבקש מחבריי ומחברותיי במחנה הרוב השמרני-ימני בישראל: הנמיכו ציפיות. אל תיתלו בנשיא ארה"ב החדש
דונלד טראמפ את עתידנו. אל תהפכו אותו למשיח. אזרחי ארה"ב בחרו בו לבצע שינוי גדול לטובת ארצם. העובדה שניצח את שני הממסדים ה
מפלגתיים (ואת מפלגת התקשורת) מלמדת על יכולתו להזיז דברים. האתגרים העומדים בפניו גדולים דיים.
ככלל, ההיסטוריה ארוכת השנים שלנו לימדה שמשיחים מאכזבים. גרשם שלום דיבר על שני סוגי משיחים: משיח האוטופיה ומשיח הקטסטרופה.
ברק אובמה, למשל, הוכתר בראשיתו כמשיח האוטופיה (הוא קיבל על כך פרס נובל), אך בסופו התגלה כמשיח הקטסטרופה - די להציץ בשכנתנו הצפונית המעונה, ולא רק בה. לעומת זאת, חכמינו לימדו שמשיח מגיע בהיסח הדעת, בשקט, לעיתים עטוי מסיכות, ולא בתופים ובחצוצרות.
נכון, אסור להחמיץ את השעה, אבל צריך לדעת מתי השעה הנכונה. יש להיזהר מדוחקי הקץ. נזקן הרע של 25 שנות אוסלו האחרונות לימד מה משמעות ה"עכשוויזם" בהתנהלות הפוליטית והמדינית. גם כיום מנסים המיסיונרים של
שלום עכשיו ודומיהם להמיר את עובדות הניסיון המרות שחווינו כולנו באמונה משיחית בשלום מדומיין. אבל אנחנו עם עתיק; תפיסת הזמן וההיסטוריה שלנו היא אחרת, ולכן אורך הנשימה צריך להיות בהתאם. אם לא נפעל בסבלנות ובזהירות, נפסיד, חלילה.
החלת הריבונות על אדמות המולדת היא מטרה היסטורית חשובה. כך גם ההודאה בכישלון פתרון שתי המדינות שממשל אובמה השאיר כמזכרת עוון באמצעות החלטת מועצת הביטחון באו"ם.
עם זאת, דרושה בחינה קרה ומעמיקה של המציאות שרק מתחילה להתגבש עם כניסתו של טראמפ כשחקן מרכזי ושל תגובת הכוחות הפועלים בזירה העולמית והאזורית. המינויים של השגריר בישראל והשגרירה באו"ם מלמדים על גישה מדינית שונה ומרעננת כלפינו. כך גם ההבטחה להעברת השגרירות באו"ם ואזכור האיסלאם הרדיקלי בשמו המפורש בנאומו של טראמפ, לאחר שנות בצורת של קודמו בתפקיד.
משום כך נאמני ארץ ישראל צריכים לשלב ידיים, להכיר מה אפשרי כעת ומה אחר-כך, ולא להכשיל זה את זה בחישובים קצרי טווח. ההיסטוריה לא תסלח לכם.
המון כוחות מצפים לכישלונו של טראמפ. "מחוללי המהומות" התחילו להבעיר את השטח ולהפעיל לחץ תודעתי אדיר על עצם הלגיטימציה של בחירתו, הרבה לפני השבעתו לנשיא. ההפגנות האלימות בשטח (היכן היו כשבסוריה נטבחו מאות אלפים?!) משלימות את האלימות המילולית ברשתות החברתיות, יחד עם יישור קו של אמצעי התקשורת השמאליים נגדו. אנחנו מכירים היטב את התופעה אצלנו בישראל.
טראמפ לא ייהנה מדקה של חסד, והוא זקוק לעזרה רבה כדי להצליח במטרות שהציב לעצמו בנאום ההשבעה. נכון, הוא לא חצב להבות בנאומו כברק אובמה בשעתו, ולא הציב את הסיפור האישי שלו במרכז, אלא מנה ראשי פרקים לתוכנית פעולה ברורה. אולי טוב שכך.
כפי שאמרנו, אובמה היה משיח. טראמפ בא לעבוד.
